7 תשובות
שואל השאלה:
לא הכל נכתב גז עכשיו כשלי את ההמשך
אנונימית
שואל השאלה:
אז מסתב שכתבתי יותר מידיי,מצטערת אבל השאלה שלי היא מה לעשות והאם לספר לחברה שלי..?
היא החברה היחידה והכי טוב שלי..
ואני כח סומכת עליב מאוד אבל גם ממש חוששת
מהרבה דברים.
קודם כל מזה שזה יגיע לאמא שלה או לעובדת סוציאלית או משהו,גם אם אבקש שלא,ולא מכוונה רעה,התגובה שלה,איך היא תתנהג אלי,זה מביך ומבייש וכל זה...
אבל אני באמת ריצה כבר לספר את זה כי אף אחד לא יודע,ואני גם צריכה את עזרתה בלשאול אם אני אוכל להיות אצלה יותר כדי לא להיות בבית וכדי לקבל את העזרה שלה באיך בכלל אני מתמודדת עם זה,עם הכל,עם המעבר,עם דברים ספציפיים שיהיה לי מאוד קשה להתמודד בלעדיהם..
וכן,אני צריכה גם קצת תמיכה..
אז תודה לכם וסליחנ על כמית החפירה
תודנ לכולם:)❤
אנונימית
תקשיבי
אני מבינה שאת מרגישה חרא
כאילו למה הם לא רוצים אותך וחושבת שאת בת חרא אבל את חייבת להבין שאם הם לא רוצים אותך בבית עדיף לך כבר להיות בפנימיה במקום שכן רוצים אותך
אני יכולה להגיד לך שהמצב שלי עם ההורים ממש חרא ואחותי הגדולה הלכה לפנימיה שהיא הייתה בגיל שלי וזה עשה לה רק טוב וגם יש לי חברה שהלכה לפנימיה והיא הכירה מלא חברים ומאז היא ממש שמחה אז תסתכלי על הצד החיובי זה יכול לעשות לך כל כך הרבה טוב ולא תצתרכי יותר לשבת בבית לבכות ולסבול אותם ואני אגיד לך שאני חשבתי המון פעמיים על ללכת לפנימיה ובחיים לא היה לי אומץ להגיד להורים שלי שאני רוצה ללכת ומאז כבר המצב השתפר זה הגיע גם למצב שכמה פעמיים כמעט התאבדי אבל חברה שלי עצרה אותי מאז כבר השתפר המצב שלי איתם ואני בסדר אבל אם הייתה לי אפשר עכשיו כן הייתי הולכת לפנימיה זה גם נראה לי כמו חוויה וממש מגניב להיות עם חברות שלך כל הזמן אז באמת שיש צד חיובי לכל הסיפור וגם אחרי הקורונה יכול להיות שכל המצב שלך איתם כבר ישתפר תחכי ותראי בנתיים אין לך מה לעשות כי בכל מקרה עכשיו את נשארת בבית ובקשר לחברה תחכי עד שזה יהיה בטוח ואז תספרי לה ותסבירי לה שאין בזה צורך כי את מעדיפה להיות שם ואת חושבת שזה יסדר את המצב
תקשיבי, הייתי במצב שלך. היה לי ממש רע בבית עם אחים שלי וההורים שלי (תודה לאל אחרי הרבה טיפולים ופסיכולוגים שגם אני עברתי וגם ההורים שלי הלכו להדרכות הורים זה נגמר כבר) והחלטתי שאני אלך לפנימיה. אף אחד לא צריך לסבול בבית ולכל אחד מגיע שידברו אליו בכבוד ויחזקו אותו ויאהבו אותו. לי ולמשפיה שלי זה מאוד עזר המרחק ועשה להו רק טוב.
בנוגע לאם לדבר עם חברה שלך על זה... אני חושבת שאת צריכה לדבר איתה אבל לא לפרטי פרטים כמו שרשמת פה. תתייעצי איתה מה היא חושבת אבת תקחי בחשבון שהיא לא תהיה אולי סופר אובייקטיבית בגלל שהיא לא תרצה שפתאום לא תיהי איתה ותחזרי רק בסופשים הבייתה... תחשבי אם את באמת סומכת עליה ואם את באמת מרגישה בנוח לדבר איתה. בתוך תוכך את יודעת את התשובה לזה (אני אכוון אותך- אם את שואלת אם כדי לך לשתף את החברה הכי טובה שלך במה שעובר עלייך יום יום כי את לא סומכת עליה שהיא תפנה למישהו ויהיה לך יותר קשה)
וכן פנימיה זה נשמע ממש מפחיד כזה ומאיים אבל זה באמת ממש חוויה וזה להיות עם חברות כל היום (גם אם זה נשמע קצת קשה לפעמים) והן מבינות אותך יותר משחשבת שחברה יכולה להבין אותך כי כולכן שם בערך מאותה סיבה ואת מכירה באמת המון חברות חדשות ואת לומדת להיות ממש עצמאית ולומדת איך זה שמעריכים אותך ואת הנוכחות שלך וזה... באמת שזה ממש שווה בעיני וגם זה לא גזר דין ששאי אפשר לשנות. תשלמו לשנה אחת. מקסימום אחרי שנה שלא תתחברי תחזרי אבל אני מבטיחה לך שה לא יקרה (ואני בכוונה אומרת שנה כי זה זמן זאת בטוח תתחברי בו כי אי אפשר לשפוט *כלום* בחודש חודשיים)
תנסי לדבר אם מורה או אם מישהו בבית ספר ( אני יודעת שיש קורונה וזה ) או שתנסי לדבר יאתם או כן בני דודים או אם מישהו מהמשפחה אוליי זה טיפה יעבור לך אבל תחשבי שבסוף יש רק טוב אוליי תנסי לדבר אם האמא של החברה הכי טובה שלך מקווה שהכל בסוף יסתדר כל מה שאת צריכה אני פה❤
אנונימית יקרה,
אני קורא את מילותייך ורואה את התמונה שבחרת שמשקפת כל כך הרבה אומללות וליבי יוצא אלייך.
את מתארת בדידות גדולה במקום שאמור להיות מחבק, מכיל ואוהב. הבדידות הזו עוטפת את כולך וצובעת בשחור את כל היחסים בינך לבין הורייך. אינך מקבלת שום מילות אהבה, הערכה ותמיכה מהאנשים הקרובים לך ביותר. נראה שאת מרגישה צער עמוק שכואב ביותר על כך שלא מצליחים לראות בך שום מעלה או תכונה חיובית, ושהשיח בינך ובין הורייך שלילי ומלווים בו הטחות והאשמות.
אני רק יכול לתאר לעצמי עד כמה מתיש זה לחיות במלחמה יום יומית בתוך ביתך ועד כמה מלחמה שכזו יכולה לטלטל ולייאש.
אני שומע מדברייך התלבטות גדולה הקשורה לשני עניינים שונים. הראשון הוא עניין הפנימיה, שאותו העלת תוך כדי שיחה לא פשוטה, אך לא התכוונת אליו ברצינות. כשראית את אביך מחפש מקומות נראה שפחד מכווץ עלה בך ויכול להיות שהעמיק את הייאוש והבדידות שאת חשה בבית הורייך.
השני הוא האם לשתף את חברתך הטובה בכל מה שקורה בינך לבין הורייך. נראה שאת חוששת מכך ששיחה כזו תפגום בחברות בינכן, או גרוע מכך, תדרדר עוד יותר את המצב השביר בו את נמצאת.
יקרה
דואג לך ולא רוצה שתישארי לבד במצבך השביר .
אני מתנדב בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת ,יש לנו צא'ט אנונימי שבו תוכל לשוחח עם אחד ממתנדבנו ולמצוא אוזן קשבת ולב פתוח ואולי גם עצה טובה.
הצ'אט פעיל הערב ,בין השעות 21:00-00:00 (לא כולל שישי) ובימים א'-ה' 10:00-00:00 ,שישי 8:00-13:00 ,מוצ"ש 21:00-00:00 ,
מצרף לך לינק שבו תוכל ליצור איתנו קשר אפילו מהנייד שלך.
שלך
מתנדב סה"ר