וואו תקשיבו רגע זה יפוצץ לכם תמוח, אנחנו מרגישים רגשות אבל לא באמת מרגישים אותם עד הסוף

לא הבנתי כלומ אבל כאן לפני שימחקו את זה

אני אוהבת את המחשבות האלה אבל תסביר את עצמיך יותר טוב כי זה לא מובן כל כך

שואל השאלה:
נגיד כשאת כועסת, זה תמיד יהיה בגלל משהו, כלומר הרגש תמיד בא בליווי עם משהו אחר. עכשיו אנשים תמיד יתמקדו ממה הרגש הזה נגרם. נגיד "אני כועס בגלל ששברת את הכוס". אנחנו באמת מרגישים את הכעס אבל אנחנו לא עוצרים לדקה באמת לחוש איך זה מרגיש בלי שום גורם חיצוני, להרגיש רק את כעס בלי לקשר את זה לכוס שנשבר. לחוש ולהקשיב לפנימי שלך. לאו דווקא כעס אפשר גם לקשר לשמחה. נגיד את במסיבה וממש כיף לך וזה גורם לך להיות שמחה, שוב את שמחה בגלל כל מה שמסביבך אבל מתי באמת עצרת לרגע והרגשת את השמחה עצמה ולא רק את הגורם שגורם לך לזה.

מה שאני מנסה להגיד זה שאנחנו יותר מתמקדים בדבר שגורם לנו להרגיש רגש מסויים במקום אשכרה להרגיש את הרגש ולהעריך אותו ולהגיד תודה שאנחנו מרגישים את זה. בין עם זה כעס, עצב או שמחה

אתה יכול להגיע למצב שאתה מעריך את הרגש שלך מבלי לחשוב מה בתכלס גורם לך להרגיש ככה?

שואל השאלה:
הבנתי את זה רק לפני שעה אבל אני מאמין שאני אצליח

תעדכן אם עובד

זה כי כעס הוא תוצר של המוח פשוט הפרשה שהמוח מפריש אני מאמין שתצליח לגרום לו להפריש את זה בלי באמת סיבה