נראה לי שאני סובלת מדיכאון אבל אני לא בדיוק יודעת וגם אם כן אני לא רוצה שההורים שלי ידעו על זה אני יכולה ללכת לפסיכולוג

את יכולה להתקשר לער"ן ולשאול אותם.

שואל השאלה:
שמעתי על זה אבל לא נראה לי שאני רוצה

פסיכולוג לא יכול לאבחן דיכאון, רק פסיכיאטר מוסמך לאבחן את זה ולרשום את הטיפול המומלץ.
את יכולה בינתיים לדבר עם מתנדבים בער"ן וסהר, זה לא פסיכולוגים אלא מתנדבים שעברו הכשרה לעזור לאנשים שזקוקים לעזרה רגשית
אז אולי זה יקל עלייך.

שואל השאלה:
כי נכנסתי לאינטרנט וראיתי שיש לי כמה תסמינים שיש לאנשים בדיכאון אני בוכה כמעט כל לילה על דבריים טפשים מתחיל להיאמס לי מהכול אני רגישה מאוד בזמן האחרון ויש לי תמיד מחשבות על מוות וכאלה

שואל השאלה:
אני אנסה ..תודה

למה את לא רוצה לערב הורים?

שואל השאלה:
כי אני לא רוצה להקשות עליהם ואני לא רוצה שהם ילחצו

למה לדעתך זה להקשות עליהם? הם יכולים לתמוך בך ולעזור לך לעבור את זה.

שואל השאלה:
לא נראה לי לא משנה

מדוע לא ? יכול להיות טוב אם היו עוזרים לך לעבור את זה

שואל השאלה:
הדבר היחידי שהם עשו שפעם אמרתי להם שאני בדיכאון זה להגיד שזה שטויות

רגע , הם לא מבינים את זה ? הם לא מודעים שזה דיכאון קליני וזה יכול להיות גרוע אם לא מטפלים בזה ?

שואל השאלה:
לא לקחו כמה פעמים לפסיכולוג אבל זה היה מהוראת הבית ספר ופעם הייתה מישהי שדיברה איתי אבל זה היה מהבית ספר ולא הם לא מבינים הם חושבים שזה שטויות

נראה לי שהם לא ממש מודעים לזה, חשבת על להראות להם מה זה דיכאון קליני דרך סרטונים או מחקרים מפסיכולוגים?אולי תנסי לתאר להם את זה דרך ציורים או משהו כזה,יש לך חברות שאת יכולה לערב אותן בזה?

שואל השאלה:
לא כאילו יש לי כמה חברות שנראה לי עברו אותה דבר אבל אני רוצה לצאת מזה בעצמי לבד..

טוב, זכותך. שיהיה לך בהצלחה

שואל השאלה:
כן תודה

על לא דבר יקרה :)

כבר אמרו לך מה שאת צריכה אבל דיכאון לא מחייב לבכות כל חמש דקות ואם את מאלו שבוכים הרבה אני מצטערת בשבילך ובאמת מקווה שתקבלי את הטיפול שאת צריכה, אני מאובחנת אבל אני יותר מפנה את זה לכיוון אדישות לכל דבר אז אני סוג של "חסרת רגשות" זה הרגשה חרא אבל אני בסדר איתה (:

שואל השאלה:
אני בוכה כאילו לפעמים בלילה בעיקר על המוות ודברים כאלה אני בעיקר חושבת שאין חשיבות לחיים ודברים כאלה

יקרה,
נדמה שהחשש והדאגה ממלאים אותך.
חשש מהמילה הגדולה הזו, דיכאון,
חשש ממה שיהיה בהמשך, מהטיפול, מההתמודדות,
ורצון גדול כל כך לעזור לעצמך.
דאגה להורים שלך, שלא ילחצו, שלא להקשות עליהם,
דאגה לעצמך, לעתיד שלך.
ורצון לצאת מזה, לקבל עזרה אמיתית.

יקירה, מתארת לעצמי את כל המחשבות שעוברות לך בראש, כל התרחישים האפשריים, הקריאה על דכאון במקורות כאלה ואחרים והניסיון להתאים האם זה תואם את מה שיש לך?

גם אם את לא רוצה להלחיץ את ההורים שלך, כדאי לך לשקול כן לשתף אותם במה שעובר עלייך, הם יוכלו לסייע לך בהתמודדות, בהפנייה לטיפול מתאים, להיות שם בשבילך בעת הצורך.

מזמינה אותך גם, אם תבחרי בכך, להיכנס לצ'אט של עמותת סה"ר שפועל כל יום, לפרוק ולשתף למה את חושבת שיש לך דיכאון, לחשוב יחד עם המתנדבים איך תוכלי לעזור לעצמך.
תמצאי אותנו בימים א'-ה' 10:00-00:00, בשישי 8:00-13:00 ובמוצ"ש 21:00 עד חצות. הלינק מצורף למטה.

שלך,
מתנדבת סה"ר

נשמע שמאוד קשה לך עם הרגשה הזו ..