אם זה ימשיך ככה אני פשוט אקרוס אני לא מסוגלת להמשיך לחיות

דבר ראשון תנסי להרגע, אני רוצה שתדעי שזה לא יהיה ככה לנצח ואת ממש לא לבד-תזכרי את זה. אפילו תזכירי את זה לעצמך כל יום.
דבר שני, את מודעת למצב שלך ואת מודעת לכך שזה דורש טיפול ואת מוכנה לקבל את העזרה הזאת וזה כבר צעד ענק ואני כלכך גאה בך על זה. אני בטוחה שההקלות של הסגר יאפשרו לך ללכת לאבחון הזה, להבין מה יש לך ולעזור לך לטפל בזה.
וזה לא התפקיד שלי להגיד את זה אבל כל הגועל שאת חושבת על עצמך עכשיו הוא בראש שלך, זה לא אמיתי. כנראה שאת לא יכולה כרגע לקבל את זה שזה לא אמיתי אבל זה פשוט לא נכון.
אפילו את יכולה לנסות כל יום לכתוב משהו אחד שאת אוהבת בעצמך או משהו טוב שעשית, זה יכול להיות הדבר הכי הכי הכי קטן ולא משמעותי, אבל תכתבי את זה, לא יודעת כמה זה יעזור אבל זה חלק מלבנות את ההערכה העצמית שלך.
בקשר לזה שאת מרגישה רע לפרוק לאמא שלך, את יכולה במקום לפרוק לסה"ר או ער"ן, את יכולה להגיד מה שאת רוצה בלי שאף אחד ישפוט אותך ואני מקווה שברור מאליו שאת יכולה לפנות אליי, את מוזמנת בכיף לדבר איתי אני פה כל הזמן, ובחיים אל תרגישי שאת נטל כי את יותר מדהימה ממה שאת חושבת כרגע

אם זה יעזור לך מצדי תשלחי לי כל יום עדכון של איך עבר לך היום, ברצינות
וגם תנסי להכריח את עצמך להתעסק בדברים אפילו שזה קשה לעשות משהו ולקום מהמיטה אני לגמרי מבינה
ואם השעות שינה שלך הפוכות אז תסדרי אותן כי אם את לבד כל הזמן בחושך זה עושה עוד יותר רע

אני מצטערת שאת לא מוצאת מקום לבטא בו את עצמך. גם אני הייתי ככה לפעמים, שלא היה לי אפילו בן אדם אחד לדבר איתו. שלא לדבר על תקופת הבצפר, שם נידו אותי לחלוטין ולא דיברו איתי שנים. אז מה עשיתי? קודם כל החלטתי שאני לא צריכה אף אחד ואני מספיק חזקה כדי לחיות בלי אף אחד. התחלתי לכתוב: פואמות, פתקים, ביומן בטלפון, כל מה שבא לי. גם מוזיקה מאוד עוזרת.

וכמובן שזה לא פתרון לחום אנושי ולכתף תומכת. כל אחד צריך חברים ומשפחה. אבל אני חושבת שלמצוא מקום לבטא עצמך זה דבר הכרחי כדי לא להשתגע. תהיי עצמאית יותר, אל תצטרכי ואל תסמכי על אף אחד. כדי שכשיגיע הבן אדם הנכון, החבר האמיתי- תדעי לזהות אותו ולא תיפלי למלכודות סתם כי יש נזקקות לקשר עם כל אחד.

אני אשמח לשמוע מה בדיוק מפריע לך ואולי נמצא פתרונות ביחד. ואם זה דבר שאי אפשר לשנות אותו, בואי נשנה את החשיבה לגביו. ממה שאי אפשר לשנות כדאי לשחרר.

היום יום השואה. אני ממליצה לך באמת להתמקד בזה ולהסיח את דעתך מהחיים שלך כרגע. אני תמיד כאן בשבילך, לכל דבר שאת רוצה אז תפני כשמתאים לך.

תהיי חזקה נפשית, אל תוותרי על עצמך, אני מסכימה עם כל תגובות פה

יקרה,
נשמע שאת שומרת המון בפנים.. את כל הביקורת שלך כלפי עצמך, את הכעס ואת חוסר הוודאות לגבי היכולת שלך לצאת מהמצב הזה..
וגם אל מול האחים והאחיות שלך את מעדיפה לא לשחרר את הכל החוצה.. למרות השנאה שלך כלפיהם את ממשיכה להיות חזקה מולם..

מתאר לעצמי כמה זה מעייף, מכביד ומתיש.. נדמה שהכאב כה גדול עד כדי כך שאולי לעיתים האפשרות היחידה שעולה בדעתך היא לשים קץ לחייך..

ציינת שאת מעוניינת לפנות לטיפול - הנה מספר מקומות אשר מציעים זאת במחיר מוזל:
* עמותת טנ"א מציעה טיפול נפשי מקצועי ופרטי בהבטחת סודיות ובמחיר מוזל: http://www.tenne.org.il
* אוניברסיטת תל-אביב מציעה שירותים פסיכולוגיים מסובסדים לכלל האוכלוסיה ע"ב מקום פנוי: https://deanstudents.tau.ac.il/psychological-services

בנוסף, חשוב שלא תישארי לבד, במיוחד ברגעים הקשים. אני מזמין אותך אלינו לצ'אט של עמותת סה"ר [סיוע והקשבה ברשת] בה אני מתנדב, שבו תוכלי להתכתב עם אחד מהמתנדבים שלנו, לשתף ולפרוק מעט ממה שעובר עליך באופן אישי ואנונימי לחלוטין (הלינק מצורף למטה).

שעות הפעילות שלנו הן:
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00

שלך,
מתנדב סה"ר