כתבתי משהו על אב שכול לחייל ואמא שלי כמעט בכתה, זה מרגש?

הי גבר קטן שלי
בנתיים אתה דוהר רחוק,
אני כבר לא יודע לאן, כל כך רחוק
אולי לרגע עייני פיספסו אותך,
אבל עכשיו בטוח, עכשיו בטוח שהעיינים שלי מנסות להתאמץ
כדאי להבחין שוב בכובע האדום האזרחי שלך מבצבץ
במדים הירוקים כהים שלך, הכומתה ששוכנת לצד
ואני רק מתפלל שהזכרון לא יכה וישכח לי אותם
לא ישכח לי, כי הוא קטף הכל,
וכל שנותר זה זכרון אפור,
של החיוך הגדול שלך מחייך ומשיב שהכל יהיה בסדר.
הקול ששמזמן לא השמיע צליל אלי, איפה הוא עכשיו, בטח מרחף בשירה
כמו שאהבת לעשות, ועכשיו, העיינים מעט מלוחות מדמעות שזולגות
אבל אני משתדל כמו שאמרת, להשאיר את החיוך מרוח
בכל פעם שאני שומע את האותיות של שמך, כמו שביקשת בגאווה
שלעולם לא אוכל לשכוח, גבר קטן שלי אני רק רוצה שתדע.