אני רוצה להגיד למפקד שלי שאני קצת מנודה חברתית.

תנסי להתחבר להיות איתן יותר
מקווה שיהיה בשבילך טוב

הוא לא יעשה כלום
תנסי להתחבר איתן

שואל השאלה:
אני מנסה ככל יכולתי... אפילו התחלפתי עם מישהי מהן בשבת למרות שלא רציתי ואני כמו אוויר בשבילן. בחדר כשהן מדברות בינהן זה "תקשיבי מה קרה לי אתמול x" כאילו אני לא נמצאת. מה אני צריכה לבקש מהן לבוא איתן?

שואל השאלה:
מה לא יעשה כלום? תודה על התשובות המועילות של תנסי להתחבר כי זה לא עוזר....

שואל השאלה:
אני על הסף תקופה דיכאונית. מעצבן אותי כשחלק מהן נעלמות לשלוש שעות ואז חוזרות אני כלום בשבילן ומוותרת על המון דברים.

שואל השאלה:
מאוד עזרתם לי...

הוא לא מורה הוא לא יכול לחבר בינך לבין השותפות לחדר זה לא העבודה שלו ובנינו זה גם לא מעניין אותו אם זה בעיה נפשית כמו חרדות, התקפי חרדה, דיכאון תפני אליו אבל לחבר אותך לשותפות זה לא חלק מהתפקיד שלו

שואל השאלה:
תודה רבה על העצות החמות אני הולכת להרוג את עצמי.

שואל השאלה:
תצאו אתם על נפשי.

סתם לידע כללי היום שיוצאים על נפשי רשום רפואי ואנחנו לא אנשים חרא אנחנו מנסים להראות לך את המציאות אנחנו לא נעלה לך את הציפיות שאם תפני אליו הוא יעשה משהו כי הוא לא זה לא העבודה שלו תפסיקי להפיל את הבעיות שלך עלינו אנחנו לא חרא אנשים אנחנו מציאותיים כדאי לך גם להתחיל להיות

שואל השאלה:
עצות אולי איך אפשר לשפר את זה?
אתם ישר אומרים תתחברי איתם ומה אם זה לא עובד?
לצאת על נפשי זאת תגובה חכמה ובוגרת. אני מניחה שאתם ילדים בני 13 אבל לא חשבתי שסטיפס אתר מגעיל כל כך.

אולי תנסי להתחבר לאחת מהן מי שהיא יותר נחמדה ואת רוצה להתחבר אליה.
תנסי להשתלב בשיחות אני יודעת שזה קשה אבל תזרמי כזה ,אל תהיי נוקשה לידם.
יכול להיות שזה דווקא מה שיעזור לך להשתחרר מהבאסה..

בואי נדבר בכנות
הוא מפקד לא גננת
החא צריך לשרוד אם יש לך צרות בבית או שמישהו מאיים עליך בבסיס לא אם את והבנות לא בסטיות
תנסי להתחבר כמה שקשה אין להן קרניים
את פשוט חייבת אחרת יהיו לך שנתיים סבל

שואל השאלה:
אני מנסה כל הזמן לדבר איתן ועדיין הן מפגינות כלפי אדישות. באזרחות יש לי הרבה חברים.
הסיבה לזה היא שבתחילת הקורס פחות ניסיתי להתחבר איתן כי היה לי ידיד שתקע לי סכין בגב ומאז אני מנסה כל הזמן והן לא מקבלות אותי אני דיכאונית ברמוץ.

אין לנו עצות לתת לך איך להתחבר אליהם אנחנו לא מכירים אותם אולי הם לא נחמדות אם הם גם לא מנסות להתחבר אלייך מה לעשות יש לנו בדיוק 0 דרכים איך לעזור לך חוץ מלומר לך שזה לא העבודה של המפקד שלך ואם את לא תנסי להתחבר לאחת מהן או לחלק זה פשוט לא יקרה

כמה זמן היה הקורס

אף אחד לא מבטיח לך מאה אחוזי הצלחה שתתחברי לכולם.
אם תתחברי רק לאחת ואז יהיה לך יותר קל את תוכלי להצטרף אליהם ואז להכיר את השאר..

עצם זה שהם נכנסו וניסו לחשוב על איך לעזור לך הם לא חרא..

שואל השאלה:
כן יש לי צרות בבית. את מכירה אותי בכלל אנונימית? אני מרגישה לבד ובודדה.

נו אז תגידי לו את זה אולי עם זה יש לו מה לעשות

ולא לא מכירה אותך זאת בדיוק הסיבה שאין לי איך לעזור לך
הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לך בתור מישהי שהייתה במצבך כמה פעמים זה שפשוט תפעלי
אם לא תעשי את זה עכשיו תמיד תרגישי שזה מאוחר מדי ולא יהיו לך חברים

שואל השאלה:
אני מרגישה לבד ובודדה יש לי התקפי חרדה. אני כל היום בסדר איתן ומדברת ומתעניינת בהן וכשאנחנו בחדר אני על תקן אוויר מבחינתן אין אף אחד שיתמוך בי אני לבד ואני כל הזמן מנסה לפתוח שיחות או שהן קוטעות אותי או שלא יודעת מה.

אם יש לך צרות כלכליות בבית
צרות נפשיות של אחד בני המשפחה דברים כאלו הוא יכול לנסות לעזור זה חלק מהתפקיד שלו לא דברים כמו חוסר חיבור לשותפות בחדר

שואל השאלה:
לדבר איתן זה העיסוק שלי 24/7 אבל בסופו של יום כשאני אגיע לחדר הן יעלמו ל3 שעות ולא יחזרו.

נו ברור כי אתן עדיין לא חברות
תנסי להתקרב יותר מסתם כמה משפטים ביום

שואל השאלה:
מה אם לי יש בעיות נפשיות ?

עדיין אין לו איך לעזור לך עם זה שהן קוטעות אותך בדיבור או לא מתייחסות אלייך את יכולה לבקש לעבור חדר גם זה מאוד קשה
ואם את צריכה עזרה בגלל התקפי חרדה תבקשי אם לא תבקשי אף אחד לא יעזור לך

שואל השאלה:
אם הייתי מצליחה להשחיל יותר מכמה משפטים הייתי מנסה...

אם יש לך בעיות נפשיות הוא יתן לך פטור

את לא יכולה לצאת לחברים שלך שבחדרים אחרים?
לא את לא לבד אל תכניסי לך את זה לראש.
יש הרבה אנשים שאוהבים אותך ורוצים להיות לצידך.
מישם זה מתחיל הכל מהמחשבה.
תראי להם את הדברים הטובים שבך..
אולי את גם מסתגרת הרבה עם הספר אז זה גורם לריחוק..

אני חושבת שכדאי לף לדבר איתו ואיתן על זה, בטוחה שהן יתמכו בך ושהוא יתחשב בזה ואולי אפילו יעבירו אותך חדר או משהו.
בהצלחה, ואם את צריכה עוד משהו אני כאן בפרטי לתמוך ולעזור!

בעיה שלך.
הצבא זה לא תוכנית לבקשתך.
לא מתאים לך ? תוציאי גימלים או לכי לפסיכיאטר/קבן מה שזה לא יהיה.

אני לא התגייסתי לצבא מלכתחילה כי יש אנשים שהמסגרת הזו לא מתאימה להם... אף אחד שם לא משאיר אותך בכוח

להמ אתה מדבר ככה?
היא שאלה איך לצאת מהצבא?לא.
אם היא לא חשבה על לצאת כניראה היא רוצה להישאר

שואל השאלה:
כל פה מצחיקים בשאלה הזאת... אני לא מתכוונת לצאת מהצבא.

שמאלניהו באיזה קטע אתה מאשים אותה, לא הבנתי... היא קורבן לחרדות, לא צריך לרדת עליה או משהו בגלל זה.
היא רוצה לשרת את המדינה שלנו בצבא, מי אתה שתגיד לה שהיא לא יכולה?
היא לא אמרה שזה לא מתאים לה, היא שואלת איך להתמודד עם הבעיה. נו באמת...

תדברי עם המפקד ותגידו לו על זה שקשה לך להתחבר ואולי הוא ינסה לדבר עם מישהו שתעשי יומיות/ תעברי לבסיס של יומיות

^המשך
תגידי שיש לך חרדות וקשה לך לישון מחוץ לבית ואת מבקשת לעשות יומיות

תדברי איתו ושאת לא יכולה יותר ככה,ואולי תבקשי העברה או משהו תהיי נוקשה ולא תעזבי את זה אין לך למה לסבול

היי, נשמעת סיטואציה לא פשוטה בכלל.. ועם זאת מאוד הגיונית. טירונות זה מקום של המון המון קפיצות למים, מקום חדש, נורמות חדשות, אנשים חדשים, שגרה חדשה פרק לחלוטין חדש בחיים ושונה מכל מה שהיה עד עכשיו. זה מלחיץ וזה מעמיס רגשית ומאוד קשה להכיר אנשים חדשים בסיטואציה הזו, במיוחד אם גם בלי קשר קשה לך חברתית.
אני מציעה שתתחילי מלהפסיק להאשים את עצמך על זה שאת לא מצליחה להתחבר, זה בסדר גמור ואת לא חייבת להתחבר לכולן ישר על ההתחלה, זה בסדר גמור והגיוני ולגיטימי ואין בזה שום דבר פסול. בואי תתחילי מלהתמקד בלייצר לעצמך סביבה נוחה ונעימה יותר ולהבין איך את עושה קודם כל לעצמך טוב. אני חושבת שלדבר עם המפקדת שלך על זה זה רעיון טוב, לא משנה אם יהיה לה או לא יהיה לה מה לעשות עם זה, אני חושבת שזה חשוב שיהיה שם לפחות מישהו אחד שמודע למה שעובר עלייך ואת יכולה לסמוך עליו וזה כבר משנה את היכולת שלך להרגיש בטוחה במקום החדש הזה. ולגבי הבנות שם- הייתי מציעה בתור התחלה פשוט להיות בנוכחותן. לא בהכרח להגיד משהו, לא בהכרח להגיב או להתעקש על משהו, פשוט להקשיב ולהתבונן, קצת להכיר את השטח ולהתרגל לנוכחות שלהן. לאט לאט, הכל טוב, כשתרגישי קצת יותר בנוח אני מניחה שבעצמך תירצי להגיב לפעמים. ואם זה מכביד וקשה, זה בסדר גם לפעמים להיות עם אוזניות בחדר עם עצמך או להתבודד איפשהו עם ספר, אם את צריכה את הלבד שלך אז תמצאי לעצמך את הלבד שלך. טירונות זה מקום חברתי מאוד מאוד אינטרנסיבי וחשוב גם לדעת למצוא שם את הלבד שלנו. במקביל הייתי שמה לב אם יש איזו מישהי או שתיים ספציפיות שהיית רוצה להתקרב אליהן יותר באופן אישי, כשזה מוגדר וממוקד לאל מי את רוצה להתקרב ולא כל כך כללי וגדול אז זה ממש מקל מניסיוני...
ועוד משהו, בטירונות לפעמים נותנים כל מיני משימות כאלה שדורשות ממך לעמוד מול המחלקה או הצוות ולהציג את עצמך או משהו, איך את עם זה? זה משהו שיותר נוח לך איתו או שגם הוא קשה לך?

יקרה,

אני שומעת את העצב שעולה ומציף את יומך, הבדידות שדופקת יום יום על דלת חדרך, התסכול והאכזבה מההתנהגות של השותפות לחדר והתשישות שמלווה... וקשה מאוד להתעלם מן התגובה שהינך הולכת להרוג את עצמך.. הייאוש שאולי משתלט והכאוס של כל הרגשות מובילים למחשבות קשות...

לפעמים אנו רגילים להיות בסיטואציות אחרות, אולי מוקפים בחברים ובמשפחה וכאשר מגיעים למסגרת צבאית הדברים עלולים להיות מעט שונים, ואולי השינוי שכרגע את חווה גורם לחרדה מאוד גבוהה, הגוף מגיב לרגשות הקשים שמלווים אותך ויכול להיות שזהו מצב שאיננו מוכר ומוביל לדאגה גבוהה.. השקיפות שכנראה את מרגישה יכולה להיות תחושה מאוד קשה...

יקירתי, חשוב לא להישאר לבד, אולי כדאי לשתף את המפקדת או מישהו אחר שניתן לסמוך עליו.. מישהו שיוכל להיות שם בשבילך ברגעייך הקשים...

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני רוצה להזמין אותך לצ'אט אישי ואנונימי עם אחד ממתנדבנו. נוכל להעניק לך אוזן קשבת במקום שמלא אמפתיה והכלה.
אנו זמינים:
ימים א'-ה- 10:00 00:00
יום שישי 08:00 13:00
מוצ"ש 21:00 00:00
הלינק מצורף למטה.

שלך,
מתנדבת סה"ר

היי, אני יודעת שעבר חודש אבל מקווה שתראי את התשובה שלי.
בניגוד לכל מי שאמר המפקד הוא לא גננת וזה לא תפקידו וכו, נכון הוא לא גננת. אבל הוא האחראי עלייך בצבא ותפקידו לסייע בכל דבר שאת צריכה ואני לא חושבת שיש סיבה בעולם שלא תפני אליו.
ואני בטוחה, או לפחות רוצה להאמין, שהוא יעזור לך או לפחות יתן לך תחושה שאת לא לבד בזה.
יכולה להגיד לך על עצמי, שאני במצב לא מאוד שונה משלך, ואחד האנשים היחידים שמרימים אותי בבסיס זאת המפקדת שלי. וכן, לפעמים גם ב12 בלילה היא יושבת לדבר איתי ולא כי היא חייבת ולא כי ההגדרת תפקיד שלה זה להיות ה"גננת" שלי או הפסיכולוגית שלי
אלא פשוט כי אכפת לה.
ואם תפני למפקדים שלך אולי תגלי את זה גם.
רוצה לפחות להאמין שמי שלקח על עצמו את הטייטל מפקד בצבא, באמת נמצא שם בשביל החיילים שלו.
בכל מקרה מוזמנת לדבר תמיד