מה עושים עם כלב שגורם לסכסוכים קשים בבית?

גדלתי עם חתולים בבית, ותמיד חשבתי שהבית שיהיה לי כשאהיה גדולה יהיה מלא בחיות מכל הסוגים. אבל כשמצאתי לבסוף את בן זוגי, המדהים מכל כך הרבה בחינות אחרות, הסתבר לי שהוא ממש לא דמיין את חייו ככה... כשהתחתנו, לפני 7 שנים, עוד הייתי די תמימה וחשבתי שאם נקח כלב או חתול הוא פשוט יתאהב בו עם הזמן. שאלתי אותו איזו חיה הוא מעדיף והוחלט על כלב. שנינו היינו די קלולסים כשהגענו ליום אימוץ. לא חשבנו בכלל לברר איזה כלב כדאי לקחת, והלכנו על כלבה בת כ7 חודשים שנראתה חמודה מאד, נקשרת בקלות וגם שחורה ויחסית גדולה (סוג הכלבים שבדרך כלל קשה להם יותר למצוא בית). עם הזמן וההתבגרות של הכלבה, הבנו שלקחנו כלב מאד בעייתי- רועה כנעני מעורב עם רועה בלגי. מי שמכיר את הגזע הכנעני יודע שזה גזע שמאד קשה לאילוף ויש לו המון בעיות. בגדול אני אגיד רק שהתחושה היא שכל הזמן צריך להתאים את ההתנהגות שלנו אליה כדי להשיג רוגע. יש הרבה מצבים שבהם היא מגיבה בתוקפנות, והיא אף פעם לא תהיה הגורם הרגוע בסיטואציה. בהמשך גם נולדו הילדים שלנו, ולמרות שאיתם היא בסדר גמור, העומס עלינו נהייה גדול יותר.
אם בהתחלה בעלי עוד יחסית הסתדר איתה, לאט לאט עם השנים זה הפך ממש לשנאה. בכל הזדמנות הוא אומר שהוא רוצה להעיף אותה, ואין ספק שקיום הכלבה הזו זו הסיבה הכי נפוצה לריבים בינינו ובפער ניכר... הוא גם מאשים אותי על עצם ההחלטה לקחת כלבה מבלי דיון מעמיק, מבלי להתחשב מספיק בתחושות וברגשות שלו. אני מסכימה איתו, ואני חושבת שבאמת הייתי פשוט תמימה וחשבתי שזה יסתדר. לחברות שלי היו כלבים שהן הסתדרו איתם, לא שמעתי מקרוב על כלב "קשה" ברמה הזו ולא הבנתי שזה אפשרי. זה גם מאד עצוב לי כי ברור לי שכשהיא לא תהיה אצלנו יותר, הוא לא יסכים יותר לעולם לקחת שום חיה אחרת, וזה חבל לי מאד שזו התוצאה של החלטה אחת טפשית.
מספר פעמים ניסיתי למצוא לה בית. פרסמתי בכל קבוצות הפייסבוק האפשריות, ואף אחד לא התקשר. דיברתי עם העמותה שלקחנו אותה ממנה, והם אמרו שזו פשוט כלבה שלא ניתן למצוא לה בית. באופן מפתיע ממש, הבחורה שמתנדבת בעמותה ושאיתה דיברתי הבינה את מצבי ולא שפטה בכלל... אני חושבת שרוב המשפחות היו מעיפות אותה מזמן ללא התחשבות בגורלה. אני לא מסוגלת ומאד הייתי רוצה למצוא לה בית אחר. אבל אני לא מצליחה, לפחות לא בלי לשקר לגבי האופי שלה. מה לעשות?