סבתא שלי נפטרה והמשך בפירוט

אני ממש מצטערת לשמוע :(
ואני לא חושבת שאפשר לעצור את זה, בכל זאת.. היא סבתא שלך.

אני ממש מצטערת ומשתתפת בצערך אבל לצערנו אין לנו איך לעצור את זה.

אני מבין אותך, אני בלי סבא, וסבתא שנפטרה כמעט פחות מלפני חודש כאילו זה היה אתמול .. לא הצלחתי לבכות מרוב שלא עקלתי את זה לעומת כולם. ההצעה שלי, תשמעי שירים שמחים, תשחקי משחקים, תיהיה עם אנשים שעושים לך טוב שיעבירו לך את המחשבות.

משתתף בצערך

את לא תמיד צריכה לעצור את זה, תני לעצמך כמה זמן שאת רוצה בשביל להתאבל ואני בטוחה שהיא עכשיו שומרת עלינו מלמעלה..:(

משתתפת בצערך...
תראי, שני הסבים ושתי הסבתות שלי הלכו לעולמם גם, מה שמשאיר אותי בלי סבתא וסבא מכל צד.

זה עניין של תקופה, תרגישי חופשי להוציא את הכל - בכי משחרר, זה בסדר ונורמלי. מובן שאהבת אותה, הרי רואים כמה שזה מעיק עלייך, אך תחשבי שהיא עלתה למקום טוב יותר - עשי דברים שאת אוהבת ומשמחים אותך. מוזיקה במקרה שלי זו התרופה הכי גדולה :)

ומעבר לכך, מוזמנת לפרוק אצלי.

זה נשמע נורא בנאלי אבל הזמן יעשה את שלו.
בכיתה ד או ג סבתא שלי גם נפטרה והרגשתי נורא רע למשך הרבה מאוד זמן... אבל זה עבר לאט לאט... לפעמים אני נזכרת בה ועולות לי דמעות וחיוך קטן. בנוסף, יכול להיות שההסגר של הקורונה השפיע עליך יותר הרי את היית בהסגר בבית והיה לך יותר זמן לחשוב באמת עם עצמך מאשר ביום יום

קודם כל אני מצטערת לשמוע:((3>>
יש לי בדיוק את אותו הסיפור רק עם סבא שלי ז"ל, הוא גם חלה בסרטן- הבריא, חלה שוב- הבריא ובפעם השלישית כבר קרה מה שקרה...:(
תמיד תזכירי ותגידי לעצמך שהיא כבר לא הרגישה טוב, שהיא כבר סבלה מהמחלה הארורה הזאת, שהיא נמצאת עכשיו במקום טוב יותר, במקום שליו ונעים ונוח יותר.
שולחת חיזוקים3>

ניסית לכבות ולהדליק?

שלום לך ליה,
אני קוראת את הודעתך ומרגישה בה את אהבתך הגדולה לסבתך והחוסר העצום שהיא הותירה... נשמע שהיא היתה אדם מקסים, והקשר ביניכן היה מיוחד וחשוב עבורך. כמה זה ודאי היה מטלטל לעבור רכבת הרים בריאותית איתה, אחרי שהתרגלת שהיא חזקה ויציבה, ופתאום לראות אותה חולה - ושוב בריאה ולפתח תקווה - ושוב חולה...

נשמע שהגעגוע מכביד עלייך ולכן את פונה ושואלת פה איך לעצור את הדמעות... אולי את שואלת את עצמך אם זה "נורמלי" להתגעגע כל כך, יתכן שהפחיד אותך שאדם בריא וחזק כמו סבתא יכול פתאום למות, יתכן וזה פוער בך בור של בדידות ואולי פשוט נמאס לך לכאוב כל כך... מבינה מדברייך שאת עושה טקס קטן לזכרה בכל שישי, תוהה אולי יקל עלייך לשתף אדם קרוב נוסף בטקס שלך, לדבר ולהעלות זכרונות מסבתא ולחלוק במשא הכבד...

ליה, אני מזמינה אותך לבוא ולדבר איתנו, בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ולפרוק שם את הכל, לספר על הקשר המיוחד שהיה ביניכן, אם נוח לך...

הצ'אט פעיל בימי א'-ה' בין השעות 10:00-00:00
בשישי 8:00-13:00
במוצ"ש 21:00-00:00
מוזמנת כשתצטרכי,
שלך, מתנדבת סה"ר.