כל החופש קורונה הזה לא חשבתי עליו לא כלום,הרגשתי שהתגברתי עליו אבל היום בבית ספר לא הפסקתי להסתכל עליו ולחכות לראות אותו

אני בול כמוך
אין לי כוח לזה
חשבתי שהתגברתי על זה ובשנייה שאני רואה אותו זה חוזר

שואל השאלה:
כאילו זה חזר, אבל ממש בקטנה.. זב אומר שאני מתגברת עליו לאט לאט?
אני לא יודעת איך פשוט לברוח ממנו, אני רוצה כמה שיותר לא לראות אותו אבל הוא איתי בכיתה

אני גם כמוך נראלי זה כבר נהיה כמו הרגל להסתכל עליו ולחפש אותו תמיד בביצפר

שואל השאלה:
לא אין סיכוי