איבדתי את עצמי..

לשים פס על כולם ולהבין שחיים פעם אחת וצריך לנצל את זה תזכרי שאת גם רק בת 14 ויש לך עוד הרבה דברים טובים לעבור , אם תרצי לדבר איתי בפרטי אני פה❤

אם את לא יכולה להיות עם אחד מהמשפחה סבא/אבא/סבתא/אמא/אח /דוד אולי תלכי לבית כנסת מקבלים שם אנשים לא משנה מה וגם אולי יעזרו לך בבעיה אני לא ממש יכול לעזור את יכולה להתקשר למוקד חירום או משהו ._. ..

מזדהה,
הכול יהיה טוב יפה שלי,
תנסי להתחבר לילדים אחרים,
תעשי דברים שאת באמת אוהבת תהני בכל
רגע ורגע תעשי מה שבא לך.
תצאי מהכול ופשוט תעשי חיים!

שואל השאלה:
יש לי בית טכנית.. פשוט ז לא פתרון.. אני צריכה למצוא איפה להיות אולי אני אנסה להשיג חברה להיות איתה קשה לי נורא אני חייבת הפסקה לפחות יום לא ללכת ללמוד

toda al hapreahח

שואל השאלה:
תודה רבה לכם אני אוהבת אתכם
אתם ממש טובי לב מאחלת לכם מלא טוב!!

תזייפי מחלה או משהו זה יעבוד בייחוד בתקופה של הקורונה ._.

תמצאי מקום שקט,
מקום שאת יכולה להיות בוא כמו יער או ים
או משהו בסיגנון תוצאי הכול מהראש תשימי שירים.
אני בטוחה שיהיה כיף וטוב :)

same u בעי בעי

בכיף אהובה אני תמיד אשמח לעזור !

שואל השאלה:
תודה רבה לכם..
לבד עושה לי מחשבות עמוקות ניראה לי אסתדר אולי..
תודה תודה תודה באמת

תזכרי שאנחנו פה בשבילך גם מבלי להכיר אותך והכל יהיה בסדר ויסתדר

היי יקרה
תודה ששיתפת, נשמע שאת חווה קשיים רבים שגורמים לך לאט לאט להרגיש שאינך מכירה את עצמך עוד, אולי אפילו אבודה בתוך עצמך... זה נשמע כל כך מאיים... תחושה של בלבול נוראי...
כמה כוחות נפש בוודאי נדרשים בשביל להתמודד מול סיטואציה כזו, בה את גם מרגישה בדידות חברתית, אך גם מנותקת מעצמך...
משערת שזה גורם לך לייאוש רב...
אולי אני טועה אך מרגיש שזה ממש כמו ללכת על חבל דק ביותר מעל תהום עמוקה, כל צעד שגוי עלול לעלות בנפילה חזקה, לתהום בה אין קרקע יציבה...
ממש כמו התמודדותך- נראה כי אין לך כל עוגן יציב בו את יכולה להיאחז כדי לא ליפול יותר, כדי להרגיש בטוחה...
יכולה רק לתאר לעצמי כמה עייפה את, אולי אפילו מותשת...
העצבות שעוטפת אותך בכל יום אינה מאפשרת רגע של שקט, של מנוחה...
שומעת עד כמה גופך כבד, חסר כוחות מסחיבת משא לגמרי לבדו, כמעט בלתי אפשרי...
נדמה כי גם בביה"ס אינך מוצאת את מקומך, דבר שכנראה גורם לך לרצות להיעלם משם, לא להיות...
אך יחד עם זאת גם מקום לנוח מהמרדף לשקט אינך מוצאת, אפילו לא בביתך שלך...
כמה מרסק ומאיים זה בטח מרגיש... אולי אפילו חוסר אונים מוחלט...
עם זאת, נראה יקרה שאת לא מוכנה להיכנע למצב הזה, ויש בך רצון ולו הקטן ביותר למצוא את השקט בתוכך, להחזיר את השליטה לחייך, נדמה שהוא מופיע בשאלתך איך למצוא את האני שאבד, להשיב את עצמך אליך, למקום שכנראה הכי בטוח להיות בו את...
אולי אפשר להיאחז ברצון הזה כדי להשיב מלחמה מול הדכדוך שמאיים להשתלט ולהכניע, להראות לעצמך את קרן האור הזאת כדי להתקדם למקום שונה, מאושר יותר ושלם...
יקירה, לא שיתפת כל כך על סביבתך הקרובה מלבד חברתך הטובה ביותר שאת חשה שגם היא חומקת מבין אצבעותייך, על כן אוכל רק לשער...
אולי יש מישהו שאת מרגישה יכולת לבטוח בו, ולשתף אותו בתחושות שאת חווה? יועצת בביה"ס, מורה שאת ביחסים טובים איתה, אחד ההורים.. אולי אפילו לשתף את חברתך הטובה ביותר ברגשותייך יוכל לסייע ליחסים בינכן, ומעט להקל עליך..
אני רוצה גם להזמין אותך אלינו, לצ'אט של עמותת סה"ר-סיוע ובקשבה ברשת בה אני מתנדבת.
הצ'אט שלנו פועל בימים
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00
מזמינה אותך אלינו יקרה, לשיחה של אחד על אחד עם מתנדב\ת שלנו, במקום שכולו הקשבה והכלה...
תוכלי לשתף יותר אם תרצי את אחד מהמתנדבים שלנו, לפרוק ואולי לחשוב יחד איתו או איתה על דרכי סיוע והתמודדות עבורך...
אל תשארי לבדך בחושך, בואי אלינו יקרה...
מחכים לך.
שלך,
מתנדבת מסה"ר.