אני מרגישה שבורה, בכיתי כלכך הרבה עד כדי כך שפשוט כבר אין לי כוח לבכות. אני שבורה בגלל כלכך הרבה דברים (המשך למטה)

הדבר העיקרי שאני שבורה ממנו הוא ה"חברים" שלי, לפעמים אני מרגישה הכי טוב שיש איתם וברגע אחד אני רוצה לבכות ולמות. לרגע הם יכולים להיות החברים הכי טובים שיש, אנחנו צוחקים והכל טוב ויפה ואחרי שניה אני עצובה ולבד. זה תמיד איכשהו נגמר בזה שאני לבד, זה הגורל שלי? ככה היה אמור לקרות? אני כבר לא מבינה, ניחומים לא עוזרים לי, אני צריכה מישהו שמבין אותי, שקרה לו משהו דומה ויכול להגיד לי איך להתמודד, אני רוצה להמשיך להיות עם החברים האלו אבל אולי זה יעשה אותי עוד יותר עצובה? אני כבר לא מבינה כלום, נ מ א ס ל י !
למישהו יש עצה בישבילי? איך להשלים עם זה?
תודה למי שענה וקרא את כל החפירה הזאת.