11 תשובות
בבקשה תספרי לאמא שלך או מישהו קרוב אלייך ותמנעי ממשהו מפחיד ורע חס וחלילה לקרות
אני בדיוק ככה יואו
ואין לי מושג האמת. אולי תנסי לחשוב איך זה התחיל ומה בדיוק מפריע לך? אם יש לך עם מי לדבר על זה רצוי,זה יכול להקל
ואין לי מושג האמת. אולי תנסי לחשוב איך זה התחיל ומה בדיוק מפריע לך? אם יש לך עם מי לדבר על זה רצוי,זה יכול להקל
אנונימית
אולי תנסי למצוא דברים שכיף לך לעשות, את כתבת את זה בצורה ספרותית כזאת אולי תנסי לכתוב איזה ספר נראה שממש יש לך את זה
אני לא מבין כלום בזה מניסיון אישי, אבל יש לי חבר ממש טוב שעכשיו עובר בול משהו כזה, והוא החליט לבד ללכת לפסיכולוגית. הוא לא הסביר להורים שלו או משהו, הוא פשוט אמר להם שהוא צריך את זה, והם היו ראש גדול ופשוט נתנו לו את זה וסמכו עליו.
לא יודע איך זה יהיה אצלך, אבל ניראה לי שזה עוזר לו.
חוץ מזה, רוב הדברים בעולם לא חשובים, ואל תתני לאנשים לשכנע אותך שכל דבר ממש חשוב וצריך למות כדי לקבל בו הכי טוב. זה הופך לסטרס, לדיכאון, קיצר, סיפור לא נעים בכלל.
בהצלחה :)
לא יודע איך זה יהיה אצלך, אבל ניראה לי שזה עוזר לו.
חוץ מזה, רוב הדברים בעולם לא חשובים, ואל תתני לאנשים לשכנע אותך שכל דבר ממש חשוב וצריך למות כדי לקבל בו הכי טוב. זה הופך לסטרס, לדיכאון, קיצר, סיפור לא נעים בכלל.
בהצלחה :)
אנונימי
היי אהובה, קודם כל אני רוצה להגיד לך שיש עתיד בלי להרגיש ככה, יש תקווה ואת לא לבד! ולגבי ה'מוטו', בעיניי אין תחרות בדברים כאלה, כל אחד והשיט שלו ואת לא שולטת ברגשות שלך, ואם את מרגישה חרא אז את מרגישה חרא נקודה (כלומר זה לא משנה מה האחר עובר, את הכי חשובה לעצמך).
עם כל הקושי שיש בזה, אני ממליץ לך כן לשתף את ההורים, יועצת, או ללכת לפסיכולוג/פסיכיאטר. בכל זאת, להסתיר ולשמור הכל בפנים רק עושה יותר נזק, ואז אחר כך זה יותר קשה להיפטר מזה. אז בבקשה תפני לעזרה, אל תפחדי לבקש אותה, זה בסדר ואין מה להתבייש בזה. את יכולה לפנות לסה''ר/ער''ן שזה תמיכה אונליין, אך אני ממליץ יותר על תמיכה שהיא פנים מול פנים.
אני ממליץ לך לפתח תחביבים כגון: לכתוב, לצייר, לנגן, לצלם, לשיר, לרקוד- ולפרוק את הרגשות שלך לתוך זה, גם תצא יצירת אומנות מיוחדת וגם זה ירגיע לך את הנפש. מלבד מה שכתבתי יש גם: לבשל, להתאגרף (גם להרביץ לכרית ולצרוח לתוכה משחרר המון לחצים), לגלוש, להתאפר, לתכנת, לסרוג ואני בטוח שיש עוד המון! זה ייתן לך תעסוקה וגם תרכשי מיומנויות חדשות ותעשירי את עולמך. אגב, גם אם נדמה שלא תאהבי לעשות משהו, תנסי בכל זאת, לפעמים אנחנו מגלים צדדים שלא הכרנו בנו.
זכרי שתחביבים יכולים ליצור חלומות, חלומות יוצרים שאיפות ושאיפות יוצרות תקווה, אז זה ממש חשוב!
אני ממליץ לך לעשות ספורט, יש קשר בין הגוף לנפש וכשלגוף טוב יותר כך גם לנפש, אז בין אם זה תרגילים בבית או הליכה של 5 דקות בחוץ, זה ישפר את המצב רוח וגם ינקה את הראש. על אותו עיקרון, את יכולה גם לנסות מדיטציה שזה ממש מרגיע ומרפה את כל הגוף, את מוזמנת לבדוק סרטונים ביוטיוב של כאלה של מנגינה מרגיעה, צלילי הטבע ו/או דמיון מודרך; ההרגשה היא לא פחות ממדהימה.
אם יש באפשרותך לאמץ חיית מחמד זה גם טוב, לאו דווקא כלב/חתול, את יכולה גם לבדוק על מכרסמים למינהם (אוגר, עכבר, חולדה, ארנב, שרקן, צ'ינצ'ילה וכו'), תוכים, נחשים וגם דגים. זכרי שעם רוב חיות המחמד ניתן לפתח קשר רגשי ועם אלו שלא - לפחות הן ממש חמודות! חיות מחמד מביאות איתן אווירה טובה ומפחיתות את הבדידות, וכמובן שהן גם מביאות אחריות שזה הכי חשוב במיוחד בתקופות קשות!
במידה ואין לך אפשרות אני ממליץ לך להתנדב/לעבוד עם בע''ח, או בכללי להתנדב במקומות שמטרתם היא לעזור לאחר, כי אלו מקומות אנושיים ומקבלים, וכך תוכלי להכיר אנשים טובים וליצור חברויות שזה מעולה! גם לגבי התחביבים תוכלי להכיר אנשים דרך סדנאות וחוגים.
אני ממליץ לך לעשות שינויים לעתים קרובות- שינויים תמיד מרגשים אותנו וגורמים לנו להרגיש כאילו נולדנו מחדש או שפתחנו דף חדש בחיים, זה נותן לנו תחושה כיפית וטובה. למשל בחדר שלך: לצבוע את החדר, לתלות פוסטר שאת אוהבת, להזיז רהיטים למקומות שונים, לקנות רהיט חדש וכו'. ולמשל במראה החיצוני: להסתפר/להאריך/לצבוע את השיער, לעשות עגיל, לשנות סגנון בגדים וכו'.
אני ממליץ לך לדבר לעצמך (בקול, לא במחשבות) את יכולה גם להקליט בפלאפון ולשמור אם תרצי, זה בעצם עוזר לסדר דברים בראש, אולי גם להבין את שורש הבעיה, ולהכיר את עצמך טוב יותר. תשאלי את עצמך שאלות ותעני, תחשבי על כל פרספקטיבה שדרכה את רואה את העולם, עצמך והסביבה, כך תוכלי להפוך להיות החברה הכי טובה של עצמך, שזה הקשר הכי מדהים והכי חשוב שאת יכולה לבנות ולזכות בו!
אני מאמין בך שאת יכולה להתמודד ולהתגבר על כל מה שתרצי, אך לא לבד, חשוב שיהיה מישהו אתך! זכרי שגם כשהכל נראה אפור, תמיד יש אור מעל הכל! המון בהצלחה אהובה.
עם כל הקושי שיש בזה, אני ממליץ לך כן לשתף את ההורים, יועצת, או ללכת לפסיכולוג/פסיכיאטר. בכל זאת, להסתיר ולשמור הכל בפנים רק עושה יותר נזק, ואז אחר כך זה יותר קשה להיפטר מזה. אז בבקשה תפני לעזרה, אל תפחדי לבקש אותה, זה בסדר ואין מה להתבייש בזה. את יכולה לפנות לסה''ר/ער''ן שזה תמיכה אונליין, אך אני ממליץ יותר על תמיכה שהיא פנים מול פנים.
אני ממליץ לך לפתח תחביבים כגון: לכתוב, לצייר, לנגן, לצלם, לשיר, לרקוד- ולפרוק את הרגשות שלך לתוך זה, גם תצא יצירת אומנות מיוחדת וגם זה ירגיע לך את הנפש. מלבד מה שכתבתי יש גם: לבשל, להתאגרף (גם להרביץ לכרית ולצרוח לתוכה משחרר המון לחצים), לגלוש, להתאפר, לתכנת, לסרוג ואני בטוח שיש עוד המון! זה ייתן לך תעסוקה וגם תרכשי מיומנויות חדשות ותעשירי את עולמך. אגב, גם אם נדמה שלא תאהבי לעשות משהו, תנסי בכל זאת, לפעמים אנחנו מגלים צדדים שלא הכרנו בנו.
זכרי שתחביבים יכולים ליצור חלומות, חלומות יוצרים שאיפות ושאיפות יוצרות תקווה, אז זה ממש חשוב!
אני ממליץ לך לעשות ספורט, יש קשר בין הגוף לנפש וכשלגוף טוב יותר כך גם לנפש, אז בין אם זה תרגילים בבית או הליכה של 5 דקות בחוץ, זה ישפר את המצב רוח וגם ינקה את הראש. על אותו עיקרון, את יכולה גם לנסות מדיטציה שזה ממש מרגיע ומרפה את כל הגוף, את מוזמנת לבדוק סרטונים ביוטיוב של כאלה של מנגינה מרגיעה, צלילי הטבע ו/או דמיון מודרך; ההרגשה היא לא פחות ממדהימה.
אם יש באפשרותך לאמץ חיית מחמד זה גם טוב, לאו דווקא כלב/חתול, את יכולה גם לבדוק על מכרסמים למינהם (אוגר, עכבר, חולדה, ארנב, שרקן, צ'ינצ'ילה וכו'), תוכים, נחשים וגם דגים. זכרי שעם רוב חיות המחמד ניתן לפתח קשר רגשי ועם אלו שלא - לפחות הן ממש חמודות! חיות מחמד מביאות איתן אווירה טובה ומפחיתות את הבדידות, וכמובן שהן גם מביאות אחריות שזה הכי חשוב במיוחד בתקופות קשות!
במידה ואין לך אפשרות אני ממליץ לך להתנדב/לעבוד עם בע''ח, או בכללי להתנדב במקומות שמטרתם היא לעזור לאחר, כי אלו מקומות אנושיים ומקבלים, וכך תוכלי להכיר אנשים טובים וליצור חברויות שזה מעולה! גם לגבי התחביבים תוכלי להכיר אנשים דרך סדנאות וחוגים.
אני ממליץ לך לעשות שינויים לעתים קרובות- שינויים תמיד מרגשים אותנו וגורמים לנו להרגיש כאילו נולדנו מחדש או שפתחנו דף חדש בחיים, זה נותן לנו תחושה כיפית וטובה. למשל בחדר שלך: לצבוע את החדר, לתלות פוסטר שאת אוהבת, להזיז רהיטים למקומות שונים, לקנות רהיט חדש וכו'. ולמשל במראה החיצוני: להסתפר/להאריך/לצבוע את השיער, לעשות עגיל, לשנות סגנון בגדים וכו'.
אני ממליץ לך לדבר לעצמך (בקול, לא במחשבות) את יכולה גם להקליט בפלאפון ולשמור אם תרצי, זה בעצם עוזר לסדר דברים בראש, אולי גם להבין את שורש הבעיה, ולהכיר את עצמך טוב יותר. תשאלי את עצמך שאלות ותעני, תחשבי על כל פרספקטיבה שדרכה את רואה את העולם, עצמך והסביבה, כך תוכלי להפוך להיות החברה הכי טובה של עצמך, שזה הקשר הכי מדהים והכי חשוב שאת יכולה לבנות ולזכות בו!
אני מאמין בך שאת יכולה להתמודד ולהתגבר על כל מה שתרצי, אך לא לבד, חשוב שיהיה מישהו אתך! זכרי שגם כשהכל נראה אפור, תמיד יש אור מעל הכל! המון בהצלחה אהובה.
שואל השאלה:
יש לי תוכים, אני גם מנגנת בגיטרה, גם כותבת ספר וגם מציירת ועדיין מרגישה ככה, ניסיתי לספר על זה לחבר טוב שלי שהמליץ לי לספר לאמא, ששלחה אותי ליועצת, זה לא עזר במיוחד... אז אני מעמידה פנים שהכל עבר וזה למרות שלא, בעיקר כי אני לא אוהבת את המחשבה שיתווספו לאמא שלי עוד בעיות על הראש... אני בדרך כלל מוציאה את התסכול בבכי שהוא היסטרי ושקט, גם צעקות בלי קול אבל גם אם הרגשות שלי נכבים לקצת זמן זה חוזר; אני לא מרגישה מוכנה להיפתח בפני אנשים שוב...אני פשוט לא מסוגלת(גם מפני שהיה לי גם קטע עם סוג של מיני חרדת בריאות, שחוזרת לפעמים, ואחרי שבדקתי נקודות חן שוב פעם נעשתי חרדתית ואמא שתפסה אותי התפרצה עליי שהיא צריכה לשלוח אותי לבית משוגעים וזהו).. אני כן מפתחת לעצמי תחביבים חדשים, כמו תכשיטנות ואני רוצה ללמוד איגרוף כדי לשחרר מתח אבל הבעיה שאמא שלי לא תומכת בי בזה, היא טוענת שזה בזבוז של כסף שצריך ללכת למקרי חירום וללימודים...
יש לי תוכים, אני גם מנגנת בגיטרה, גם כותבת ספר וגם מציירת ועדיין מרגישה ככה, ניסיתי לספר על זה לחבר טוב שלי שהמליץ לי לספר לאמא, ששלחה אותי ליועצת, זה לא עזר במיוחד... אז אני מעמידה פנים שהכל עבר וזה למרות שלא, בעיקר כי אני לא אוהבת את המחשבה שיתווספו לאמא שלי עוד בעיות על הראש... אני בדרך כלל מוציאה את התסכול בבכי שהוא היסטרי ושקט, גם צעקות בלי קול אבל גם אם הרגשות שלי נכבים לקצת זמן זה חוזר; אני לא מרגישה מוכנה להיפתח בפני אנשים שוב...אני פשוט לא מסוגלת(גם מפני שהיה לי גם קטע עם סוג של מיני חרדת בריאות, שחוזרת לפעמים, ואחרי שבדקתי נקודות חן שוב פעם נעשתי חרדתית ואמא שתפסה אותי התפרצה עליי שהיא צריכה לשלוח אותי לבית משוגעים וזהו).. אני כן מפתחת לעצמי תחביבים חדשים, כמו תכשיטנות ואני רוצה ללמוד איגרוף כדי לשחרר מתח אבל הבעיה שאמא שלי לא תומכת בי בזה, היא טוענת שזה בזבוז של כסף שצריך ללכת למקרי חירום וללימודים...
אנונימית
שואל השאלה:
אה אני לא יודעת אם כדאי לציין את זה, אבל גם בזמן האחרון אני מתנהגת אחרת, חוץ מזה שאני יותר מרוחקת ריגשית וחברתית מבני אדם(לחיות ולדמויות בדיוניות אני מרגישה רגיל ומתנהגת בחברתיות לחיות) אני גם נהייתי מוזרה, נהיה לי צחוק מטורף לפעמים שכשאני מתחילה לצחוק קשה לי לעצור אותו ובאופן כללי אני מרגישה שנהפכתי להיות קצת מטורפת ומוזרה יותר מאיך שהייתי בעבר. גם מידי פעם יש לי התקפי עצב ובכי לא קשורים לכלום, אבל זה לעיתים די רחוקות
אה אני לא יודעת אם כדאי לציין את זה, אבל גם בזמן האחרון אני מתנהגת אחרת, חוץ מזה שאני יותר מרוחקת ריגשית וחברתית מבני אדם(לחיות ולדמויות בדיוניות אני מרגישה רגיל ומתנהגת בחברתיות לחיות) אני גם נהייתי מוזרה, נהיה לי צחוק מטורף לפעמים שכשאני מתחילה לצחוק קשה לי לעצור אותו ובאופן כללי אני מרגישה שנהפכתי להיות קצת מטורפת ומוזרה יותר מאיך שהייתי בעבר. גם מידי פעם יש לי התקפי עצב ובכי לא קשורים לכלום, אבל זה לעיתים די רחוקות
אנונימית
אז אהובה תקשיבי, אני מניח שאמא שלך פשוט לא יודעת בדיוק מה את חווה, ולא מבינה את הנזק שיש בזה וכמה זה מפריע לחיים שלך. אני יודע שזה קשה להיפתח אחרי ניסיון שזה לא עבד, אבל כן יש אנשי מקצוע נורמלים שכן עוזרים, וזה לא בזבוז כסף כי זה כן מקרה חירום, זו הבריאות הנפשית שלך שחשובה יותר מהכל. תנסי להילחם על הזכות שלך לקבל טיפול גם אם אמא שלך נגד זה או מתעצבנת עלייך. תנסי להסביר לה יותר, לפעמים לבכות גם יכול לעבוד...
את האמת ששמעתי שאפשר ללכת לדלת פתוחה שזה בעצם מקום שנותן תמיכה בחינם כזה לפי מה שהבנתי, אז אולי את יכולה לברר על זה וללכת לשם (או לקבל תמיכה באינטרנט מהם). אל תתני לאמא שלך לחסום את הרגשות שלך ואל תתני לה להוציא אותך משוגעת, את לא משוגעת, את בת אדם ואין מה לעשות לפעמים המוח עובד בצורה שונה וצריך לעזור לו להתאזן כדי שתוכלי לחיות חיים בריאים יותר
את האמת ששמעתי שאפשר ללכת לדלת פתוחה שזה בעצם מקום שנותן תמיכה בחינם כזה לפי מה שהבנתי, אז אולי את יכולה לברר על זה וללכת לשם (או לקבל תמיכה באינטרנט מהם). אל תתני לאמא שלך לחסום את הרגשות שלך ואל תתני לה להוציא אותך משוגעת, את לא משוגעת, את בת אדם ואין מה לעשות לפעמים המוח עובד בצורה שונה וצריך לעזור לו להתאזן כדי שתוכלי לחיות חיים בריאים יותר
אולי את חווה ניתוק רגשי בגלל עומס המצוקה שמציף אותך. זה יכול להיות זמני, אבל גם 'זמני' יכול להיות חודשים. זה למה באמת מכל מה שאת רושמת אני באמת חושב שמה שייתן לך ממש הקלה ותחושת בטיחות זה שאמא שלך תפסיק לשפוט אותך ותתמוך בך במקום זה, וגם שיהיה מישהו שיבין אותך ושיקשיב לך.
אהובה באמת, אל תוותרי על ההזדמנות הזאת של ללכת לטיפול, זה כל כך חשוב!
אהובה באמת, אל תוותרי על ההזדמנות הזאת של ללכת לטיפול, זה כל כך חשוב!
שואל השאלה:
אני באמת לא רוצה לספר על זה לאף אחד, אני לא מסוגלת להיפתח שוב, יש משהו שאני יכולה לעשות בעצמי על מנת לשפר את המצב?
אני באמת לא רוצה לספר על זה לאף אחד, אני לא מסוגלת להיפתח שוב, יש משהו שאני יכולה לעשות בעצמי על מנת לשפר את המצב?
אנונימית
הי אנונימית
קוראים לי שי ואני מתנדבת בעלם בתוכנית שמלווה בני נוער ברשתות החברתיות. קראתי מה שרשמת, על העצבות שאת חווה, החלומות שמטרידים אותך ועל זה שהפכת למרוחקת.. נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה, טוב שאת משתפת ולא מתמודדת עם זה לבד. את שואלת איך אפשר לשנות את המצב מבלי ליידע אחרים, אז אני רוצה להזמין אותך לדבר איתי, באנונימיות אם תרצי ויחד נוכל להבין מה יכול לעזור לך. אפשר להמשיך להתכתב כאן, באינסטגרם שלנו- nayedet.digital או במייל-
[email protected],
מחכה לך, שי
קוראים לי שי ואני מתנדבת בעלם בתוכנית שמלווה בני נוער ברשתות החברתיות. קראתי מה שרשמת, על העצבות שאת חווה, החלומות שמטרידים אותך ועל זה שהפכת למרוחקת.. נשמע שאת עוברת תקופה לא פשוטה, טוב שאת משתפת ולא מתמודדת עם זה לבד. את שואלת איך אפשר לשנות את המצב מבלי ליידע אחרים, אז אני רוצה להזמין אותך לדבר איתי, באנונימיות אם תרצי ויחד נוכל להבין מה יכול לעזור לך. אפשר להמשיך להתכתב כאן, באינסטגרם שלנו- nayedet.digital או במייל-
[email protected],
מחכה לך, שי