אני חייבת עצה וחייבת לפרוק כאן.

קרו כל כך הרבה דברים ואני במשבר כזה גדול עכשיו. בבקשה תקראו.
בעקרון בתחילת שנה חייתי את החיים הטובים, הכרתי חברות וחברים חדשים, יצאתי למלא בילויים ומסיבות, היו לי ציונים מאוד טובים ואז התאהבתי במישהו שאני מכירה שבע שנים ששנאתי ורק השנה יותר התחברנו. הוא אף פעם לא אהב אותי ולא חשב עלי. הוא בן אדם מאוד מתנשא, ילדותי, צבוע אגואיסט שאכפת לו רק להעלות לעצמו את הבטחון העצמי אז הוא מוריד אנשים בחוסר טאקט מוחלט. אלו הסיבות ששנאתי אותו כי אני שונאת אנשים כאלה. בהתחלה חשבתי שגם הוא מאוהב בי אבל מסתבר שלא, כי הוא הציע למישהי (היום היא חברה קרובה מאוד שלי ופעם לא היינו ממש קרובות) לצאת איתו לדייט והם היו בזוגיות של יומיים אך בגלל שהיא שונאת מחויבויות היא ישר נפרדה ממנו. עד היום הוא מדחיק את הרגשות כלפיה והוא בזוגיות עם מישהי אחרת בשביל לשכוח ולהכחיש את הקשר שלה ושלו. כאן גמרנו את העניין איתו ונחזור אליו אחר כך. בזמן הקורונה היה לי משבר משפחתי אז אמא שלי ובעלה השני מתגרשים ויש להם בן ובת שהם אחים למחצה שלי אבל אני חיה איתם מהרגע שהם נולדו אז הם כמו אחים רגילים שלי. אני לא אפתח כאן איך זה קרה אבל אמא שלי והאחים שלי שבורים וממש קשה לי בשבילם וקשה לי מאוד לתמוך בהם בו זמנית שאני צריכה תמיכה בעצמי. עכשיו נחזור לאותו ה"מישהו". חברה שלי (זאת שיצאה איתו) סיפרה לי על זה רק מלפני חודש. אני לא ידעתי שהיה ביניהם משהו אבל תמיד ראיתי שהיה ניצוץ ברגע שהוא הסתכל עליה אבל בגלל שהוא כל כך ילדותי ועצלן הוא כמעט לא עשה עם זה משהו. הפסקתי להיות מאוהבת בו בפברואר אבל אף פעם לא הצלחתי להתגבר עליו ועכשיו יש לי אובססיה לגביו, אפילו שהוא הכי רחוק מהטעם שלי. נהייתי ממש עצבנית בזמן האחרון בגלל זה וזה מאוד שבר אותי נפשית, הציונים שלי התדרדרו ברמות וכמעט עברתי גם בית ספר ותירצתי תירוצים אחרים. אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי. יש לי המון חברות אבל אני לא מסוגלת לפרוק את זה לאף אחת. קבעתי איתן מלא ותכניות לחופש אבל אני כל כך מפורקת וחסרת אונים. בבקשה תעזרו לי ותתנו לי עצות.