מה אתם אומרים על הכתיבה שלי?

האדמה בין אצבעות הרגליים.
השמש באה לארח לי חברה כי הצל הלך לשחק תופסת.
השקט נעים לי באוזניים .
אבל אחרי דקה שתיים הוא מחריש לי את האוזניים .
ורק השמש באה לארח לי חברה, ועכשיו גם היא הלכה לשחק תופסת עם הצל,
היא נעלמה ואיתה האור שעוד היה בי.
החושך מעביר בי צמרמורת .
ואני מתחילה לדבר לעצמי כי השקט משתלט עליי.
אבל גם אם אצרח אל השמיים זה לא יעזור,לא בעוד דקה וגם לא בעוד חודשיים.
האדמה מרגישה כמו שברי זכוכית זעירים שמוצבים על הרצפה רק כדי להכאיב לי
והגשם מתחיל והוא שוטף איתו הכל אבל חבל שלא אותי . חבל שלא אותי ביחד איתו.


תכתבו הכי אמיתי שלכם,אם אתם חושבים שזה לא טוב,מה לשפר,אני לא נעלבת.