כתבתי קטע על משהו שאני עוברת ואני בטוחה שהרבה יוכלו להזדהות איתו..

אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות.
אני רק חושבת כל היום על..
איך אני נראת, על המשקל שלי,
על בנות אחרות שרזות ממני והן רזות
ובהרבה בכלל בלי להתאמץ.
שבזמן שאני מנסה להוריד עוד כמה קילוגרמים הן אוכלות להן שוקולדים
ונראות רזות בהרבה.
למה העולם ככה? אני באמת לא יודעת,
הלוואי שהייתי יכולה לענות על זה
וגם לתקן את המצב.
אני לא מרגישה בטוחה בגוף שלי,
ללבוש שמלה צמודה, גינס קצר
או גופייה שחושפת את כל הידיים
ובגד ים.. זה כבר סיפור אחר
מודל היופי קובע לי את הכול
הוא אומר לי תיהי רזה, אבל לא רזה מדי,
שיהיה קצת מה לתפוס, אבל אל תיהי מלאה
אני שונאת את הגוף שלי, שונאת כל כך
אפילו אחרי הירידה במשקל.
אני תמיד מרגישה שאני לא שווה מספיק,
שאני צריכה להוריד עוד כמה קילוגרמים
אפילו עד לתת משקל..
שהיקף המותניים שלי גדול מדי,
שמבנה הגוף שלי מכוער
ושאף פעם אני לא יראה טוב
כמו הבנות הרזות האלה בבגד ים קטן
והלוואי. זה כל מה שאני רוצה
פשוט להיות רזה, אנשים אחרים היו מבקשים בריאות, עושר או הצלחה אבל אני..
אני רק רוצה להיות רזה
כבר ממש אין לי חשק כבר לאכול,
נמנעת מכל עוגת יום הולדת,
ולדלג על ארוחות זו כבר שגרה.
ואני יודעת שזה נשמע רע
אבל אני כל כך רוצה להיות רזה,
וללבוש את השמלה הצמודה
בלי שהשומנים מהצד יבלטו
ובלי שהירכיים שלי יצעקו..
זה יחסוך לי כל כך הרבה מחשבות רעות.
ושנאה עצמית
כי אני כל כך רוצה לאהוב את עצמי
והתחושה היא שאני לא יצליח בחיים