3 תשובות
אין כמו הימים האלו. לשבת מול הטלוויזיה ולצפות בסדרות מצוירות של פעם עם חטיף ביד זה אושר. אני מבינה מאוד את הרצון לחזור לימים הטובים, חסרי הדאגה, לימים שהכל הרגיש שמח ונחמד.
זה בסדר לבכות, זה הכי בסדר בעולם. זה כמו להתעצב מזיכרון ישן ונעים שהיית רוצה שישוב.
הדמעות האלו שאת בוכה עכשיו יכולות להגיע גם מתוך אושר. אושר על ילדות נפלאה שהייתה לך.
את תמיד יכולה לחזור קצת לימים הטובים ולצפות בסדרות שעושות ככה טוב על הלב (:

לא סתם יש שיר של היי פייב שהולך ככה.. "כן, כן, אני זוכר איך קטן ושיגעתי את כולם. לא היה חמוד ממני ופתאום עכשיו נדמה לי, שלהיות קטן.. זה הכי כיף בעולם"
זה לגטימיי!! ותעשי מה שמשמח אותך, אם לחזור לדברים שעשית בילדות יעשה לך טוב אז יאללה! תעשי את זה,תאכלי שוקולדים, תצפי בסדרות שראית,ותגרמי לעצמך להרגיש טוב,זה בסדר גמור באמת זה לא רע, כל אחד מתגעגע למשהו וזה בסדר לבכות, אבל כמה שפחות לבכות ויותר לעשות3>
אין מה לעשות זה חלק מהחיים
צריך להבין שיש דברים טובים ורעים בכל גיל,פעם כל כך רצינו להתבגר, ושזה קורה רוצים לחזור אחורה... תחשבי כל הדברים החיובים בלהתבגר
אם זה בגיל 16 שאפשר להוציא רשיון
ובגיל 18 שאת הופכת לחוקית ועוזבת את בית ספר ומתגייסת לצבא ואת הופכת לבן אדם אחראי שמחליט לבד על החיים שלו
ואחרי זה למצוא את החתן שלך מישהו מישהו לחלוק איתו את כל חייך ואולי גם להביא איתו ילדים מאושרים ולטפל בהם ושהם יהיו כל חייך
יש הרבה צדדים חיובים וצריך לדעת להסתכל עליהם
ורק שתדעי גם בגיל 30 אפשר להמשיך לראות הופ
אני עדיין רואה גור ואוח והפגימות ושכולם יגידו מה שהם רוצים גיל זה רק מספר אני עדיין מאוהבת בגרי מנדלבאום