אני מרגיש שאף אחד לא מכיר אותי או שאכפת לו ממני.

אני בן 17, ויש לי חברים, מלבד החבורה אני במצב מאד חברותי עם הכיתה, אני מה שהייתם קוראים לו ליצן הכיתה (אם הייתם עדיין ביסודי), אני מספר המון בדיחות, מאד ציני ודעתן, וזה נראה שיש לי הרבה ביטחון, גם ליד חברים אני ככה, תמיד מספר בדיחות תמיד חולק ידע חדש אני מאמין שכיף להיות לידי אני מאד תורם בקבוצות. אבל מחוץ לקבוצה, כשאני מדבר עם מישהו אחד על אחד אני מאד מביך ולא מעניין, ישר מנסים לגמור את השיחה איתי כמה שיותר מהר או שיש שתיקה, יש לי חבר אחד מאד טוב אבל גם איתו אני בדרך כלל הצד היותר אקטיבי אני זה שמתעניין וזה שצריך להצחיק והוא די פסיבי וכמעט אף פעם לא מתעניין בי (*כמעט*, חבר טוב אחרי הכל.) ורוב הזמן לא אכפת לי כל כך להיות כזה, אבל לא תמיד אני במצב רוח טוב, לא תמיד אני מסוגל להצחיק, אני מרגיש שאם אני מראה צדדים אחרים שלי אנשים נרתעים או פשוט מחכים שאחזור למוד האחר שלי בו אני משעשע אותם. וזה כל מה שאני, משעשע אנשים, ברגע שנגמרות לי הבדיחות אנשים מפסיקים להתעניין. אין לי באמת הרבה ביטחון אני מספר בדיחות על עצמי ודברים כאלו אבל אף אחד לא מתייחס כולם חושבים שאני צוחק ולא רציני כשאני אומרים לפעמים גם דברים חמורים. אנשים לא מחפשים קשר איתי, רק להיות במחיצתי לפעמים, לא אכפת להם, אף אחד לא מנסה להתעניין בי לשאול אותי מה קורה, כולם בטוחים שאני מלא ביטחון עצמי ושאני לא אענה להם ברצינות אולי. גם עם בנות אני לא מדבר כי למרות שהן בהתחלה כן מתלהבות ממני ומתקרבות אלי מהר מאד הן מתרחקות ברגע שאני נהיה מעט רציני, לא תלותי, פשוט לא כזה מצחיק וקליל, מספיק שיחה אחת עמוקה והיא תעשה לי גוסטינג או תייבש יום לאחר מכן. ולכן אני פשוט לא נותן להן להתקרב יותר כי אני יודע שהן מכירות רק צד אחד שלי ושהן לא מתעניינות במי שאני באמת. כזה קשה לי, כי אני מרגיש כאילו אני חייב לשרת אנשים, ושלא תבינו נכון אני טוב בלהצחיק אני אוהב להיות ציני ושובב וקליל אבל יש לי צדדים אחרים שפשוט מתעלמים מהם ולכן אני גם לא מפתח אותם בכלל ונשאר מביך וביישן ולא מעניין. יש לכם רעיונות מה לעשות במצב כזה? האם אי פעם מישהו ירצה להיות לידי בגלל כל מי שאני?
כתבתי הרבה יותר מכפי שהתכוונתי נראה שזה היה יותר פריקה