אני לבד. ונמאס לי לבכות כל יום (פריקה)

שואל השאלה:
אל תתקשרו למשטרה או משהו, אני לא חותכת ולא הולכת לפגוע בעצמי
הדבר היחיד זאת הייתה הרעבה וזהו

בואי לפרטי אני אתמוך בך❤

דבר ראשון תפסיקי להתמסכן, אני רוצה שתקחי דף ועט ותרשמי את כל הדברים הטובים שיש לך בחיים, אפילו דברים כמו רגליים ועיניים.. כן כי יש אנשים שגם את זה אין להם. דבר שני תחשבי קדימה ואיך להיות בן אדם סימפטי וחיובי יותר תשתדלי לחייך לסביבה, לאהוב ולתת ולא לצפות מהסביבה שתתן לך, כשתפיצי אור כלפי הסובבים שלך את תראי שינוי גדול, החיים יחזירו לך רק טוב, את פשוט צריכה לעשות שינוי במבט שלך כלפי החיים, וגם אם לא תראי שינוי על ההתחלה תהיי סבלנית וזה יבא בעז"ה, את רק צריכה להאמין שיש מציאות יפה יותר ואת יכולה לגרום לה להיות! רק תאמיני בעצמך ותחייכי כי זה הכי חשוב!!!! (לגבי חברים גם לי לא היה פעם ואני פשוט הכרחתי את עצמי להיפתח וללכת למקומות שיש שם יותר אנשים להתחיל ליצור חברויות מעצמך ולהפסיק לחכות שזה יבא מעצמו...)

היי אנונימית,
נשמע שיש הרבה מאוד כאב במילים שלך..
אני מתאר לעצמי כמה מייאשת ומתסכלת ההרגשה הזאת שאף אחד לא מבין אותך, שאף אחד לא תומך בך ורואה את הכאב והקושי שאת עוברת.
נראה שיש כמו משקל כבד שאת סוחבת על הכתפיים שלך כבר זמן רב ואולי לרגעים זה מרגיש שאין לך כבר כוח להמשיך לסחוב אותו.
נשמע שאת נמצאת בסערת רגשות, כמו מעיין אבודה בתוך מערבולת.. אובדת עצות אל מול המצב הזה.
נראה שתחושת הבדידות שאת מתארת... שאת לא מוצאת את המקום הנכון עבורך... השאיר את הכאב אצלך עמוק בפנים, לעיתים שיתוף ברגשות שלך יכול להקל על הכאב ואולי לפעמים אפילו לעזור במציאת פתרון.
לכן רציתי להזמין אותך ולשתף אותנו..
אני מתנדב בעמותת סה"ר ויש לנו צ'אט אישי ואנונימי שדרכו ניתן לדבר עם אחד מאיתנו המתנדבים והמתנדבות.
אני מצרף לך קישור לאתר שלנו, אנחנו כאן בשביל לקשיב לך, להיות לצידך באותם רגעי כאב, שלא תתמודדי איתם לבד..
מחכה לשמוע ממך,
מתנדב סה"ר