כל מי שרוצה להקים משפחה או סתם להתחתן תקראו דקה

זה תמיד מפחיד אבל אני לא אוותר על להקים משפחה בגלל פחד שתרד לנו האהבה

מה שיורד זה לא האהבה, אלא ההתלהבות ההתחלתית, ההרגשה של האופוריה (לפי מחקרים אגב, זה קורה אחרי כ3 חודשים). את מקבלת הרגשה יותר מציאותית לגבי הכל וכבר יכולה לראות את הפגמים של בן הזוג. זה יקרה אחרי תקופה מסויימת, גם אם תבחרו לא להתחתן או לא להביא ילדים וגם אם לא. אז מה, נוותר עכשיו על הכל כדי להיות בריגוש מהסוג הזה כל הזמן? להתחיל מערכות יחסים חדשות שוב ושוב ושוב, עד שהמוח נהיה numb להכל והכל נהיה חסר משמעות?
בכל תקופה יש את היופי שלה, גם כשמתחילים מערכת יחסים והכל חדש ומלהיב וגם כשאתם ביחד הרבה זמן ויש רוגע מסוים, מעין ביטחון פנימי.
יש פעמים שאנשים מבינים שזה כבר לא זה, אבל אלו זוגות בודדים יחסית לכל הזוגות הנשואים (או סתם זוגות שיוצאים תקופה ארוכה). את לא צריכה למנוע מעצמך לעשות דברים שאת רוצה בגלל סיפור שהמצאת לעצמך בראש שככה זה יגמר בשבילך. החיים הם ניסוי, תהני מזה

לא כי אני אדאג שהאהבה תישאר שם
כשהקשר טוב האהבה נשארת
כשמתחילים להזניח ובקושי להתייחס אחד אל השניה אז מתחילה הבעיה.
או שמתחילים להתייחס אחד לשניה כמובן/נת מאליו גם מאוד מזיק, אז פשוט אדאג להראות לו שזה ממש ממש מיוחד ולא מובן מאליו (יש הרבה דרכים להשאיר את הקשר כלא מובן מאליו)

אבל אם האהבה תרד רק בגלל שאתבגר ולא אראה יפה כמו שהייתי צעירה אז שיקפוץ לי זאת מעולם לא הייתה אהבה ובמקרה הזה עדיף להיות לבד מאשר לחיות חיים שלמים עם מישהו חסר שכל.

את צריכה למצוא את האדם שאת יודעת שאת תאוהבי אותו והוא יאוהב אותך לאורך כל החיים ועדיף לנסות אם לא תנסי לא תדעי

תמיד קיים הפחד הזה.. אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יצא לראות לפחות זוג אחד ממורמר בחיים, לפעמים אלו גם ההורים שלנו.
בכל מקרה, אני אעשה את מה שדרוש בשביל שתיהיה לי אהבה ומשפחה.
אם האהבה תרד, אני אשא במחיר.

אני מפחדת שלא נסתדר ונריב

אני חושבת שאם אני אחליט אקים משפחה עם מישהו זה אומר שאני אוהב אותו ממש כאילו ממש כאילו ברמות שאי אפשר להסביר ברמות שאני אפילו לא מבינה עכשיו
ובגלל זה האהבה אף פעם לא תרד