10 תשובות
זה הגיוני אבל אני אישית לא מאמינה באלוהים כי אני פשוט לא מאמינה שהוא קיים, לא מאמינה במצוות הן מטופשות לדעתי, ולכן אני לא מאמינה ולא כלום.
בכל מקרה אני מחשיבה את עצמי כיהודיה לכל דבר
חוסר אמונה בכוח עליון נובע מכך שאנחנו מאמינים בכוח של עצמינו ושאין לנו דמות מופשטת כלשהי שאפשר לתלות בה את כל הבעיות שלנו
לדעתי אנשים המציאו את הדת בשביל להקל על עצמם, ברגעי משבר או כשיש משהו שקשה לקבל לגביו תשובה פונים לדת
קיום המצוות זה דרך חיים של אנשים שחושבים שאם הם יקיימו אותן אז רק ככה הם יקבלו תגמול מאותה דמות ורק ככה יהיה להם טוב.
בדת כן יש דברים מוסריים והיא מחנכת לערכים טובים אבל לפעמים לוקחים את זה רחוק ולכיוון ממש לא נכון ועושים מזה פשוט פוזה.
כל הרעיון במצוות זה לבצע אותן מכל הלב ולא כי ככה לדעת מי שמבצע אותן, הוא יקבל תגמול טוב כלשהו מהדמות שהוא מאמין בה
יש כאלה שלא מאמינים בגלל שלדעתם האל אכזרי מידי או המצוות שרירותיות אבל לא שמעתי ממש על מקרים שבהם אנשים לא האמינו בגלל שקשה להם עם המצוות.
רוב האתאיסטים פשוט מוצאים סתירות באמונה ובשל חוסר הראיות לא מאמינים (אם יש לך רעיון ממש ספציפי כמו האל התנ"כי
אבל אין לך ראיות למה הוא קיים או למה דווקא שיהיה הוא עם כל התכונות הללו ניתן להגיד שזה רעיון מאוד לא סביר ולא מבוסס, גם אם לא ניתן לשלול אותו לחלוטין בהנחה שלא הצעת תחזיות שאפשר להפריך).
אנונימי
בסך הכל זה הגיוני אבל זאת מן הסתם לא הסיבה היחידה לא להאמין
ממש לא.
חוסר האמונה יכול להיווצר מכך אבל לא תמיד.

חוסר האמונה יכול גם להיווצר מתוך חשיבה והסקת מסקנות של מה נכון לי? איזו דרך תהיה יותר קלה בשבילי? מה יותר הגיוני?
זה לא פחד ממחויבות. בשבילי זה לא שונה משיגידו שביגפוט הוא אמיתי- "אבל יש הוכחות! יש תמונות ואנשים ראו אותו!". מבחינתי אלוהים הוא תירוץ, תשובה לשאלות שבעבר המדע הלא מפותח לא יכל לענות עליהן, את חלקנו זה מצליח לספק.
האמונה באלוהים מאפשרת לך לחיות חיים פשוטים, לכל שאלה יש תשובה ולכל דבר יש "סיבה" אחת. הייתי מאוד רוצה להאמין כן? אבל אותי הטיעונים המעורפלים לא מצליחים לשכנע. אז לא, זה לא פחד ממחויבות. אתכם הצליחו לשכנע ואותנו לא- זה הכל
אני דתי אבל הגיוני שכן
יש לי חבר שחושב שהוא גבר שהוא אומר לי שהוא אתאיסט ואז נתתי לי הוכחות והוא שתק ואחרי כמה ימים שמעתי אותו מדבר והוא אמר לי שהוא הולך להתאבד אם יבוא המשיח ואז לא יהיב טלפונים וסדרות וזה ואז אמרתי לו להרגע כי גם ככה אין אלוקים לא? ואז אחרי זה ברצינות אמרתי לו לא לדאוג כי כשזה יקרה לא יהיה לך צורך בתאוות שלך עכשיו
אפשר לתלות את האמונה/אי האמונה של כל אחד ואחת בגורמים פסיכולוגים.

לאתאיסטים אפשר להגיד - "חוסר אמונה נובע מתוך פחד ממחויבות למצוות", חוסר האמונה נובע מרצון להיות אדון לעצמו בלי איזה פחד מדין אחרי המוות.

למאמינים אפשר להגיד (כמו שכתבו כאן) - "לדעתי אנשים המציאו את הדת בשביל להקל על עצמם, ברגעי משבר או כשיש משהו שקשה לקבל לגביו תשובה פונים לדת"
"מבחינתי אלוהים הוא תירוץ, תשובה לשאלות שבעבר המדע הלא מפותח לא יכל לענות עליהן, את חלקנו זה מצליח לספק." וכו'

אבל, לדעתי, אין סיבה לתלות אמונה או חוסר אמונה בגורם פסיכולוגי, אני הייתי רוצה להאמין שהגעתי לעמדה בה אני אוחז ללא קשר למניע פסיכולוגי כלשהו, אלא, דרך טיעונים ששכנעו אותי.