אני מרגישה בודדה ועצובה (זה סוג של פריקה)

ה"חברות" שיש לי הן לא באמת חברות, הן מנצלות אותי ולא באמת אכפת להן ממני... וכתבתי כאן בעבר כמה שאלות לגבייהן בשביל לדעת מה כדאי לי לעשות וענו לי שהן חברות "רעילות" ושכדאי לי להתרחק מהן..
ואין לי עוד חברות לשתף אותן בדברים שקורים לי (גם אם זה דברים שמחים או עצובים...) אין לי אף אחד לשתף אותו... ואין לי איך להכיר אנשים... יש לי בעיה נפשית אז אני לא עושה צבא ולא שירות לאומי.. (בבקשה אל תשפטו אותי בגלל זה) ואפילו לעבוד בעבודה זה יהיה לי ממש מסובך...

וגם אני מרגישה שהמשפחה שלי חושבים שהם יודעים מה הכי טוב בשבילי לגבי כל דבר וכאלה דברים...
אני כבר בת 19 ואני יודעת מה טוב בשביל עצמי.
אני לא יכולה לפרט יותר מדי למה אני מרגישה ככה אבל אני אתן סתם דוגמה קטנה- הם לא מאמינים בזה שיש לי "רצונות" משלי (אם נקרא לזה ככה...) גם לפי זה כשאהבתי מישהו מפורסם ורציתי ללכת להופעה שלו אז הם לא הסכימו לי כי הם לא האמינו שאני באמת אוהבת אותו... הם חשבו שאני אוהבת אותו רק בגלל שיש לי "חברה" שאוהבת אותו (אז כאילו, הם חשבו שאני לא באמת אוהבת אותו). אבל זאת הייתה סתם דוגמה קטנה... הכוונה שלי- שהם חושבים שאני לא יכולה לאהוב מהרצון של עצמי ולא יכולה לעשות דברים כי *אני* רציתי לעשות, וכאלה דברים... (ואני מרגישה ככה גם בגלל עוד מלא סיבות אבל אני מעדיפה שלא לפרט).

מה אתם חושבים על זה? ומה כדאי לי לעשות?
(אני מצטערת שזה ממש ארוך...)