כתבתי קטע דמיוני מנקודת מבט עתידית של ניצולת קורונה (לא אמיתי,תגידו לי מה אתם חושבים ואם יש לכם רעיונות לאיך לפתח מכאן)

המגפה.
בשנת 2020 העולם השתגע סופית.
היו מלחמות,הריגות,מחאות,שריפות
אבל הדבר הזכור לנו ביותר,הדבר שנלמד עליו למשך שארית האנושות-
זאת המגפה.covid19 אם נכנסים לפרטים הקטנים..
הסינים ביקשו במלחמה שקטה,אז יצרו וירוס קטלני ושחררו אותו לאוויר העולם ומכאן זה רק הדרדר.
בזמן המגפה היינו מבודדים,מנותקים מהעולם החיצון ובו בזמן לכודים בתוך המחשבות שלנו..מה שהבדידות עושה למוח האנושי..
הטכנולוגיה שלטה.
בידוד היה בשגרה,החינוך עצר,העבודה עצרה
העולם עצר.
העולם עמד מלכת בעוד הוירוס הקטלני לוקח אותנו,אחד אחד,לאט ובשקט,ומשאיר ממנו נאדה.אבק.
הוירוס מנסה להכחיד את האנושות.והוא כמעט הצליח.
התחלנו 7 מיליארד בני אדם על הכדור,500 נשארו.
אנחנו הניצולים האחרונים של המגפה.