אנשים שאוהבים לכתוב תיכנסו :)

שואל השאלה:
וואטפאק למה נעצתם את זה

אהבתי מאוד, מה שהפריע לי היה שאת כתבת " אוף" וכל מני דברים שהדמות הראשית אומרת לעצמה בראש.. זה טיפה "סלאנגי" הקטע שלדעתי זה לא צריך להיות בסיפור. לא חייב לשים מרכאות שהיא מדברת לעצמה ( אפשר גם לכתוב- "אוף" אמרתי לעצמי בלב, רתחתי מעצבים) שזה כיאילו גורם לשפה טיפה יותר גבוהה במשפט. אם לא, אולי תשתמשי במילים שיותר מתאים לסיפור מאשר משהו יומיומי.

חוץ מזה ממש אהבתי את הכתיבה
היא לא מסורבלת ובלי נקודות מבט של כמה דמויות ( מה שאני שונאת בווטפאד)

שואל השאלה:
^
ואוו תודה רבה לך! :)
אדע להשתפר

יש לי כמה עצות, אבל קודם - אני נוטה שלא להסכים עם הנקודות של קאטסוקי.

קודם כל סלנג הוא בסדר גמור כחלק מאוצר המילים של הדמות, ויש לו כל שייכות אל הטקסט בסיפור שנכתב מנקודת מבטה (חשוב רק לשים לב שהוא לא מוגזם ומעמיס על הטקסט. כמובן תלוי איזה סיפור את מנסה לספר). מומלץ לשים מרכאות כל פעם שהדמות מדברת בקול, וכשהיא חושבת דברים לעצמה, מרכאות חשובות גם כן (חשוב לי לציין שהדוגמה שהיא נתנה לא בהכרח תקינה, אז רק כדי לוודא שאת יודעת. בסוף מרכאות חייבים לשים פיסוק סוגר כלשהו, אז: "אוף," אמרתי לעצמי בלב, רתחתי מעצבים.)
בנוסף חשוב לי להדגיש שאת לא צריכה להכריח את השפה שלך להיות גבוהה יותר. את צריכה לכתוב בשפה בה את א מרגישה בנוח, ב המשלב שלה יציב (למשל את לא כותבת "אז ישבנו בסבבה בגזוזטרה" [גזוזטרה=מרפסת בעברית צחה xd]), ג תקנית וד שברורה לקוראים שלך ונוחה לקריאה. זה לוקח זמן לשליטה, אבל ככל שתתנסי בזה יותר, ככה תצליחי יותר.

בנוגע לקטע עצמו, שמתי לב לשגיאה טכנית עיקרית בנוגע לסימני קריאה. הדבר הראשון הוא סימן הקריאה הכפול. אין שום פיסוק שיכול לחזור על עצמו פעמיים. סימני הפיסוק היחידיים שחוזרים על עצמם (סימן קריאה ונקודה) חוזרים על עצמם רק פעם אחת, או שלוש פעמים. לא יותר או פחות לשם או לשם.
בנוסף חשוב לי לציין שסימני הקריאה היו מאוד דחופים. חשוב מאוד להבין שסימני קריאה הם אמצעים למשיכת תשומת לב, ולהדגשה של דברים ספציפיים. אם את משתמשת בהם בתדירות מאוד גבוהה, הכל נעלם וקשה מאוד להבין את ההיגיון במה שאת מנסה לעשות. את צריכה להשתמש בהם בנקודתיות ובחכמה.
בנוסף בקטגוריה הטכנית היו לך כמה וכמה ניסוחים מסורבלים, הרבה משפטים שנקטעו במקום לא הכי נכון, ועבדו בצורה שלא הייתה הכי מומלצת. השתמשת בדחיפות במילות קישור וחיבור (הרבה "אבל" ו-ו' החיבור כשזה לא הכרחי), היו לך כמה שגיאות כתיב (הסתרכה במקום השתרכה) וכו. בנוסף היית קצת קלה על האנטר - אז הייתי מציעה לך אולי לנסות ללמוד יותר על מבנה משפט. על מבנה של פסקאות ועל איך הדברים האלה עובדים, זה יכול ממש לקדם אותך.
בנוסף מומלץ ממש לעבוד עם תוכנה כמו וורד או גוגל דוקס אם את כבר לא עובדת עם אחת, ולשים לב כל פעם בה יש לך שורה אדומה מתחת למילה. אני משתמשת בזה כבר שנים וזה תמיד עוזר להעשיר אותי ולכוון אותי למקום הנכון.

מעבר, אחרי קריאת הטקסט היה לי חשוב לציין שהיה לי קשה להבין בשביל מה קראתי הכל. אנחנו כותבים חלקים בסיפור כדי לקדם סיפור, דמויות, ועלילה. כשאני מסתכלת על הסצנה הזאת בדיעבד, אני לא רואה שהיא ממש מזיזה את הסיפור שלך קדימה. היא מכילה הרבה פרטים קטנים שמאריכים אותה, ובכללי מזינה אותנו בהרבה מידע שלא ממש עושה משהו. בדיעבד, יהיה אפשרי למחוק את הסצנה והיא לא תשפיע על הסיפור בכלל.
להבא, הייתי מציעה לך לחשוב קצת יותר על איך הדברים שאת עושה משפיעים על הסיפור שלך. אם הם באמת חשובים ורלוונטיים לטקסט, וכו. וגם אם יש סצנות בהן את רוצה להכיר דמויות וכו, לוודא שהן עושות עוד משהו. כי פה הרגשתי שקראתי הרבה מילים ריקות.

אז סך הכל בעיקר הייתי מציעה לך להיות יותר מכוונת, להמשיך לכתוב ולכוון את עצמך, ולשים דגש על טכניות. בהצלחה (:

חייבת להסכים עם אנג'י, כדאי מאוד להתאים את השפה של הדמות למלשלב הלשוני שלה, כבר יצא לי לראות קטעים של הומלסים או אנשים שלא זכו לחינוך ראוי מדברים בשפה גבוהה שלא מתאימה להם וזה אחד הדברים המרתיעים, סלנג זה בסך הכל משלב לשוני שמתקבל באהבה אם הוא מותאם לדמות. בשורה התחתונה קודם כל תכירי את הדמות שלך.
אני אמשיך לצדד אותה (רפרפתי חלקית על התגובה שלה אז לא יודעת על כמה דברים אני אחזור) היה חסר לי קטעים שיתנו לי להכיר את הדמות, יקדמו את העלילה ויתנו לי להתחבר אליה.
כמו כן סימני פיסוק, ראיתי שהיו הרבה סימני קריאה, זאת טעות של מתחילים (מניסיון אישי זה ו3 נקודות) אלו סימנים שכן תומכים בעלילה אבל כשהם מופיעים יותר מידי הם מאבדים את המשמעות שלהם וזה חבל.
הייתי ממליצה לך לדעת לאן את מכוונת ולהתקדם לשם, אולי כדאי לך לכתוב בנקודות מה המטרה של הסיפור, מי הדמות שלך וכו', זה יכול לעזור לך לדעת מה את באמת רוצה.

שואל השאלה:
תודה רבה על הטיפים שלכם, אערוך את הסיפור 3:
(זה רק פרק 1, אל תחשבו שלא יהיה טוויסט או משהו idk)
אני כבר שלוש שנים או שניים כותבת.. זה כאילו מגיל די מוקדם אצלי התחלתי לכתוב ברצינות כזה בגיל 11

בשמחה(:

גם אני התחלתי לכתוב יותר ברצינות בגיל 11, אבל לקח לי די הרבה זמן למצוא את עצמי בתור כותבת ולהבין איך להתבטא בכתיבה. ואין בזה בושה או משהו, אגב, כל אחד מתקדם איך ומתי שהוא מתקדם - וגם בגילאי העשרה הרבה קורה וזה פוקח עיניים - פשוט חשוב להתנסות, להיות פתוח ללמידה וביקורת, וכו וכו. עשר שנים לתוך כתיבה ואני עדיין צריכה ביקורת ופידבק. זה טבעי.

בנוגע לטוויסטים, כן חשוב לי להבהיר שהם לא חשובים לסיפור. רק כדי לחדד, כשאני ושייני דיברנו על דברים שחשובים לעלילה, לסיפור ולדמויות - זה פשוט כל סצנה בסיפור שלך. כל סצנה בסיפור שלך צריכה לקדם אותך לפחות קצת.

אז כן, רק לוודא שהבנת אותי~

כן, פעם קראתי סיפור שהכותבת בכוח ניסתה להשאיר את הסיפור עם יותר מידי טוויסטים לא קשורים, באמת שכדאי לך לדעת קודם כל מה את רוצה מהסיפור, טוויסטים זה חשוב אבל זאת לא כל העלילה

שואל השאלה:
ואוו העצות שלכם מעולות ממש :))