כאלה שהיו בפניימיה או נמצאים בפנימייה תכנסו בבקשה (:

אין פרטיות אין חדר לבד, חברים יש בשפע, כדאי אם אתה חושב שזה מתאים לך, (לא הייתי בפנימייה אבל למדתי בישיבה פנימייתית)

אין הרבה פרטיות אבל אם תתאמצי קצת תמצאי יותר מידי
הכרתי חברים, כאלה שמוכנים לחטוף במקומי (סיפור אמיתי)
אין חדר משלך אולי 4/6 בחדר
הטוב: כיף
הרע: בלי המשפחה במשך השבוע
מסקנה: כדאי לך

הפרטיות היחידה היא בשירותים. זה כן מורגש ולפעמים הסופש בבית בא בדיוק במקום. אבל רוב הזמן נמצאים בסיביבת חברים וסביבה אקטיבית לא מרגישים בחוסר כל כך..
לדעתי חווית התיכון שלי השתדרגה פי כמה בזכות הפנימייה.

זה קשה אני לא אשקר זה לא מתאים לכל אחד(לי זה לא התאים) ההתחלה מאוד קשה ל"אנשים של בית" אהל כמו כל דבר בסוף מתרגלים,עכשיו תעשה חשבון נפש עם עצמך ותבדוק האם קשה לך עם דברים חדשים? קשה לך לצאת מהבית ולהתנתק מהמשפחה? אם כן אני מניחה שזה פחות יתאים אבל אתה יכול לנסות זה לא סוף העולם העיקר שתעשה את זה מרצון ולא מכפייה

ולא אין חדר פרטי לרוב זה 4 או 6 בחדר ופרטיות אין כל כך טבל זה יכול להיות נחמד אם אתה אדם של חברה

שואל השאלה:
יש אפשרות לנסות לכמה ימים לבדוק איך זה?

סיימתי ללמוד לפני כמעט 4 שנים (2017) ולמדתי שם מכיתה ט עד יב ואלו היו ה4 שנים הכי טובות שלי !
הגעתי לשם לגמרי לבד, החלטה שלי והכרתי חברים שעד היום החברים הכי טובים שלי, לגבי חדרים אי אפשר לאכלס כל ילד לבד.. יש בדרך כלל בין 3-4 ילדים בחדר ותאמין לי זה הכי כיף וזה צחוקים לגבי פרטיות אומנם אין לך כל כך אבל בשלב מסויים אתה כל כך מתרגל לחברים שאיתך בחדר שפשוט זה ממש לא מפריע לך, אני והחברות שלי לחדר עד היום בקשר מצויין ונפגשות ומדברות על ה-כ-ל
ושוב.. התקופה הכי יפה שהייתה לי בילדות

הייתי בשתיים, אחת רגילה אחת טיפולית.

ברגילה- היה נחמד, ווייב טוב של אנשים. חלקתי חדר עם 3 שותפות, אין הרבה פרטיות... והכרתי שם חברים.

בטיפולית- זוועה ממש, אין פרטיות, חדרים ש 2-3, ממש לא כדאי חרא של דבברר