אתם חושבים שצריך לעקר את הכלב

לא
אבל זה שהם מתרבים זאת בעיה כי יש מלא כלבים בלי בית

זכרים מסרסים, נקבות מעקרים. עדיף שכן, כדי שלא כשהולכים לטייל עם הכלב, שלא יצא שהוא מזווג כלבה אחרת וככה בעצם נוצרים גורים סתם, חבל..

כן, בהחלט!
היה לי פעם שכן שאמץ גור כלבים ולא רצה לסרס את הכלב, כי הכלב היה חברותי וחמוד ושיחק עם כולם, והבחור לא חשב שיש צורך. הגיע גיל שנה, הכלב הפך ל"גבר" והתחיל לריב עם כל זכר, להיות מאוד טריטוריאלי ואפילו השתין לפעמים על בני אדם! בקיצור, הבחור מצטער מאוד על כך שהוא לא סרס אותו בזמן.
כלב מסורס יהיה יותר רגוע, לא תוקפני, לא יסתבך עם זכרים אחרים ולא ינסה לברוח בכל פעם שיש בשכונה נקבה מיוחמת. הוא כנראה גם יחיה יותר.

אני חושבת שלא, אם יהיה לי כלב אני לא אסרס אותו

כן, חד משמעית!
לא רק שזה יתרון בריאותי, זה חיוני ומוסרי בגלל שיש פיצוץ אוכלוסין של כלבים וחתולים בארץ. כלומר, יש יותר חיות מחמד מאנשים שרוצים לאמץ אותם. לכן המון כלבים נטושים, משוטטים ברחובות, כלואים בכלביות ואפילו מומתים מפאת חוסר מקום.
כדי לפתור את הבעיה הזו 2 דברים צריכים לקרות:
1. צמצום תעשיית ההרבעה ע"י אימוץ במקום קנייה של כלבים וחתולים.
2. עיקור וסירוס חיות המחמד על ידי הבעלים שלהן והעיריות (שמסרסות/מעקרות בע"ח שחיים ברחוב).

כל עיקור/סירוס מפחית את כמות הכלבים חסרי הבית בארץ, ולכן הוא כל כך חשוב.

את לא עיקרתי את הכלבה שלי מכיוון שהיא שיצו, והיא מאוד מאוד עדינה ונשית, ואמרו לי וגם מניסיון ראיתי כלבות שפשוט מאבדות את העדינות הזאת אחרי עקירה.
בשביל שהיא תהיה בריאה אנחנו זיווגנו אותה פעם אחת אבל עכשיו היא פשוט כמו שהיא, לא מעוקרת ומקבלת ווסת פעם בכמה חודשים.

אני חושבת שגם אצל זכר זה דומה, פשוט פחות בולט, ואני חושבת שאם הכלב מחונך, אל תסרסו, כל עוד אתם יודעים שלא יצא מצב שהוא יזווג כלבה אחרת בטיול רנדומלי שתעשו והוא כן יקשיב לכם אל תסרסו.
אם יש לכם אפילו את החשש המינורי, אני חושבת שעדיף, בעיקר כי זה זכר.

גם לי היה קשה לסרס עת החתול שלי, אבל אין מה לעשות זה תרם לו מאוד, אותו הדבר עם כלבים