3 תשובות
יש מישהי שמתרב
מה לא הבנת?
לא יודעת מה יש להסביר.
יש את האישה באגם, היא מתה שם כי היא כאילו בשנת 1700 הייתה חולה ולא הייתה מוכנה למות עד שלא תהיה לה סגירת מעגל עם הבת שלה לכן לא באמת לגמרי עברה לצד השני אחרי שמתה והנשמה שלה באיזה שהוא מקום הייתה בתוך הארגז שהותירה לביתה כשתהיה גדולה מספיק לפתוח אותו, רק שבמקום שהבת שלה תפתח את הארגז שהיא הותירה עבורה אחרי מותה, ממש כמו קופסאת פנדורה אחותה של אשת האגם פתחה אותה והוציאה מתוכה את כל הרוע של האישה שבקרוב תהפוך להיות אשת האגם כי לא קיבלה את הסגירת מעגל שלה, רק בגלל שהאב של הילדה האמין באמונות תפלות הוא זרק את התיבה הזו לתוך האגם, ונסע רחוק רחוק ולעולם לא חזר.
אשת האגם שלא ידעה כי ביתה לא הולכת לחזור, כל לילה כל שבועיים בערך, הולכת מהאגם לכיוון הבית (לכן טביעות האצבעות על רצפת הבית כל שבועיים מהבוץ של האדמה כשהיא יוצאת מהאגם), לכיוון החדר האסור בחיפוש אחרי הבת שלה, שכמובן אף פעם ולא נמצאית שם, היא לא שמה לב בכלל שעבר כבר 300 שנה בערך מאז ושהבת שלה רוב הסיכויים ומתה.
כל פעם שמישהו מפריע לה בדרך בשביל הקבוע שלה לכיוון החדר למיטה בה היא מצפה לראות את הבת שלה, היא הורגת אותו והוא הופך להיות כמוה.
כמו כל הדברים, דברים מתהדים, זכרונות, עור, פרצופים.
כאשר אתה מתחיל לשכוח זכרונות וככל שהזמן עובר, כך גם עור הפנים שלך, מאבד את עמידותו ולכן יש הרבה אנשים כמו הילד הקטן, אשת האגם ואחותה שנמצאים כולם באחוזה, חסרי פנים, וחסרי זכרונות, תקועים שם, חיים אך לא מודעים לכך שהם חיים, לא מודעים לכך שהם מתים.
אותו הדבר עם גברת גרוס, עם האופר הקודמת, עם פיטר נראלי קוראים לו שהיה המאהב של האופר הקודמת, הם בשלבים המתקדמים עוד לכן הרבה פעמים יש זכרונות שפתאום צצים שמסמלים להם שהם מאבדים זכרונות עוד ועוד יום יום ככל שהזמן עובר הזכרון שלהם נפוג.
אומנם האופר וגברת גרוס לא מתו על ידה, אך הם מתו בשטח האחוזה ולכן קיבלו על עצמם את אותו הגורל.
האופר ופיטר משתלטים על הילדים ועל הגוף שלהם, ובכך הילדים ברגע שמשתלטים עליהם תקועים בזכרונות ישנים, האופר ופיטר עושים את זה כדי להימנע מאותם גורל כמו אלו של חסרי הפנים, עושים את זה כדי לא לשכוח, לא להתהדות מהעולם הזה.
אומנם האופר לא לגמרי מרגישה בנוח עם זה, ולכן רק עובדת על פיטר שהיא משתלטת על גופה של הילדה, למרות שעושה את זה רק כאשר היא ממש חייבת.
קופצת איתך לסיום הסדרה.
כאשר דני רואה את אשת האגם לוקחת את פלורה הילדה הקטנה בידיה בלי הידיעה שזו לא הבת שלה, ומבינה שאם לא תעשה משהו היא תמות ותהפוך להיות כמו פיטר והאופר, היא אומרת את המילים:
its you, its me, its us
אותו משפט היה המשפט של אשת האגם ואחותה בזמנו מלפני 300 שנה, ובכך היא מזמינה את אשת האגם לגופה.
אם תשים לב, תוכל לראות את עיניה של דני הופכות לצבע חום וכחול, זאת מסמל את העין אחת של אשת האגם (החום) והצד של דני (הכחול).
מפה לשם כל האנשים שהיו כלואים בתוך האחוזה נעלמו, ומתו סופית, הנשמה שלהם כבר לא הייתה כלואה בתוך האחוזה והם סוף כל סוף השלימו עם המוות כולל גברת גרוס, פיטר והאופרת הקודמת (כמה נקודות: האופרת מתה כאשר פיטר נכנס לגופה וביצע התאבדות מהגוף שלה בלי שתוכל לעשות משהו נגד זה, פיטר עצמו תקוע בזכרון עם אמא שלו, שההורים שלו לא היו הורים לא נחמדים והתעללו בו בילדות כנראה תקיפות מיניות וכדומה)
בנתיים דני נאלצה לחיות עם המפלצת עכשיו בתוכה, אומנם המפלצת הייתה שקטה במשך שנים, אבל היא חיכתה לרגע הנכון לקפוץ על דני וכאשר דני שמה לב כי כמעט פגעה בג'יימי הבחורה שאהבה יותר מכל, היא לא יכלה לקחת את הסיכון הזה, והתאבדה באגם ככה שלא תוכל יותר לפגוע באיש, כדי שאשת האגם תעזוב אותה בשקט כי במותה היא לא תוכל יותר להיות תחת שליטתה.
בסוף ג'יימי אומרת שדני לעולם לא הרגה איש, כי בשונה מאשת האגם היא לא באה עבור נקמה, היא אדם טוב, והיא תחיה כמו אשת הנער, ללא פנים, ללא זכרונות, אך עדיין לעולם לא תפגע באף איש.
מה שג'יימי המבוגרת לא יודעת, זה שדני הייתה איתה כל הזמן הזה (בדקה האחרונה של הסדרה ניתן לראות את היד של דני על כתפה של ג'יימי בשנתה.)
עוד משהו, זאת שמספרת את כל הסיפור הזה, זו ג'יימי, היא מספרת את זה לפלורה הגדולה בחתונתה ולאח שלה כי היה לה חשוב שיזכרו את ההקרבה שדני עשתה בעבורם וידעו את הסיפור לפחות.
מקווה שעכשיו זה מובן :)
יש את האישה באגם, היא מתה שם כי היא כאילו בשנת 1700 הייתה חולה ולא הייתה מוכנה למות עד שלא תהיה לה סגירת מעגל עם הבת שלה לכן לא באמת לגמרי עברה לצד השני אחרי שמתה והנשמה שלה באיזה שהוא מקום הייתה בתוך הארגז שהותירה לביתה כשתהיה גדולה מספיק לפתוח אותו, רק שבמקום שהבת שלה תפתח את הארגז שהיא הותירה עבורה אחרי מותה, ממש כמו קופסאת פנדורה אחותה של אשת האגם פתחה אותה והוציאה מתוכה את כל הרוע של האישה שבקרוב תהפוך להיות אשת האגם כי לא קיבלה את הסגירת מעגל שלה, רק בגלל שהאב של הילדה האמין באמונות תפלות הוא זרק את התיבה הזו לתוך האגם, ונסע רחוק רחוק ולעולם לא חזר.
אשת האגם שלא ידעה כי ביתה לא הולכת לחזור, כל לילה כל שבועיים בערך, הולכת מהאגם לכיוון הבית (לכן טביעות האצבעות על רצפת הבית כל שבועיים מהבוץ של האדמה כשהיא יוצאת מהאגם), לכיוון החדר האסור בחיפוש אחרי הבת שלה, שכמובן אף פעם ולא נמצאית שם, היא לא שמה לב בכלל שעבר כבר 300 שנה בערך מאז ושהבת שלה רוב הסיכויים ומתה.
כל פעם שמישהו מפריע לה בדרך בשביל הקבוע שלה לכיוון החדר למיטה בה היא מצפה לראות את הבת שלה, היא הורגת אותו והוא הופך להיות כמוה.
כמו כל הדברים, דברים מתהדים, זכרונות, עור, פרצופים.
כאשר אתה מתחיל לשכוח זכרונות וככל שהזמן עובר, כך גם עור הפנים שלך, מאבד את עמידותו ולכן יש הרבה אנשים כמו הילד הקטן, אשת האגם ואחותה שנמצאים כולם באחוזה, חסרי פנים, וחסרי זכרונות, תקועים שם, חיים אך לא מודעים לכך שהם חיים, לא מודעים לכך שהם מתים.
אותו הדבר עם גברת גרוס, עם האופר הקודמת, עם פיטר נראלי קוראים לו שהיה המאהב של האופר הקודמת, הם בשלבים המתקדמים עוד לכן הרבה פעמים יש זכרונות שפתאום צצים שמסמלים להם שהם מאבדים זכרונות עוד ועוד יום יום ככל שהזמן עובר הזכרון שלהם נפוג.
אומנם האופר וגברת גרוס לא מתו על ידה, אך הם מתו בשטח האחוזה ולכן קיבלו על עצמם את אותו הגורל.
האופר ופיטר משתלטים על הילדים ועל הגוף שלהם, ובכך הילדים ברגע שמשתלטים עליהם תקועים בזכרונות ישנים, האופר ופיטר עושים את זה כדי להימנע מאותם גורל כמו אלו של חסרי הפנים, עושים את זה כדי לא לשכוח, לא להתהדות מהעולם הזה.
אומנם האופר לא לגמרי מרגישה בנוח עם זה, ולכן רק עובדת על פיטר שהיא משתלטת על גופה של הילדה, למרות שעושה את זה רק כאשר היא ממש חייבת.
קופצת איתך לסיום הסדרה.
כאשר דני רואה את אשת האגם לוקחת את פלורה הילדה הקטנה בידיה בלי הידיעה שזו לא הבת שלה, ומבינה שאם לא תעשה משהו היא תמות ותהפוך להיות כמו פיטר והאופר, היא אומרת את המילים:
its you, its me, its us
אותו משפט היה המשפט של אשת האגם ואחותה בזמנו מלפני 300 שנה, ובכך היא מזמינה את אשת האגם לגופה.
אם תשים לב, תוכל לראות את עיניה של דני הופכות לצבע חום וכחול, זאת מסמל את העין אחת של אשת האגם (החום) והצד של דני (הכחול).
מפה לשם כל האנשים שהיו כלואים בתוך האחוזה נעלמו, ומתו סופית, הנשמה שלהם כבר לא הייתה כלואה בתוך האחוזה והם סוף כל סוף השלימו עם המוות כולל גברת גרוס, פיטר והאופרת הקודמת (כמה נקודות: האופרת מתה כאשר פיטר נכנס לגופה וביצע התאבדות מהגוף שלה בלי שתוכל לעשות משהו נגד זה, פיטר עצמו תקוע בזכרון עם אמא שלו, שההורים שלו לא היו הורים לא נחמדים והתעללו בו בילדות כנראה תקיפות מיניות וכדומה)
בנתיים דני נאלצה לחיות עם המפלצת עכשיו בתוכה, אומנם המפלצת הייתה שקטה במשך שנים, אבל היא חיכתה לרגע הנכון לקפוץ על דני וכאשר דני שמה לב כי כמעט פגעה בג'יימי הבחורה שאהבה יותר מכל, היא לא יכלה לקחת את הסיכון הזה, והתאבדה באגם ככה שלא תוכל יותר לפגוע באיש, כדי שאשת האגם תעזוב אותה בשקט כי במותה היא לא תוכל יותר להיות תחת שליטתה.
בסוף ג'יימי אומרת שדני לעולם לא הרגה איש, כי בשונה מאשת האגם היא לא באה עבור נקמה, היא אדם טוב, והיא תחיה כמו אשת הנער, ללא פנים, ללא זכרונות, אך עדיין לעולם לא תפגע באף איש.
מה שג'יימי המבוגרת לא יודעת, זה שדני הייתה איתה כל הזמן הזה (בדקה האחרונה של הסדרה ניתן לראות את היד של דני על כתפה של ג'יימי בשנתה.)
עוד משהו, זאת שמספרת את כל הסיפור הזה, זו ג'יימי, היא מספרת את זה לפלורה הגדולה בחתונתה ולאח שלה כי היה לה חשוב שיזכרו את ההקרבה שדני עשתה בעבורם וידעו את הסיפור לפחות.
מקווה שעכשיו זה מובן :)