9 תשובות
אצל כל דמות תנסי למצוא אמפתיה כלשהי או חיבור במכנה משותף.
לדוגמא, אותו הכאב, אותן חוויות(אם יש), רגשות
לדוגמא, אותו הכאב, אותן חוויות(אם יש), רגשות
שואל השאלה:
אז פשוט לכתוב על הדמויות שלי בלי קשר לסיפור? כאילו כמו סיפורים נפרדים.
השאלה באיזה תקופה זה צריך להיות?
אז פשוט לכתוב על הדמויות שלי בלי קשר לסיפור? כאילו כמו סיפורים נפרדים.
השאלה באיזה תקופה זה צריך להיות?
את לא חייבת... אני לא ממש עושה את זה. בדרך כלל בספרים וסדרות (לא סיפורים קצרים, אלא דמויות שנשארות איתי הרבה זמן) אני מתחבר איתן די מהר, זה טיפ שאני חושב שיעזור לך.
תנסי פשוט לכתוב משהו מצחיק שהדמויות שלך עושות, עדיף בזמן מודרני כי לכתוב קומדיה בעבר זה קצת מסובך
תנסי פשוט לכתוב משהו מצחיק שהדמויות שלך עושות, עדיף בזמן מודרני כי לכתוב קומדיה בעבר זה קצת מסובך
שואל השאלה:
באמת שהסיפורים שלי לא מצחיקים
אבל אני אנסה את זה פעם
באמת שהסיפורים שלי לא מצחיקים
אבל אני אנסה את זה פעם
תכתבי אותן ועליהן. תלמדי להכיר אותן, כמו אנשים אמתיים. בספר שאני עובד עליו (שלא נגעתי בו כבר חודש אבל וואטאבר) אני רושם לעצמי כל מיני דברים על הדמויות, נגיד שדמות אחת יודעת לנגן על פסנתר. האם אני בהכרח אשלב את זה בספר? לא. אבל זה משהו שאני יודע עליו.
תנסי למצוא ציטוטים מצחיקים באינסטגרם או טאמבלר (עדיף טמאבלר כי באינסטגרם זה סקרינשוטים משם אבל אם נוח לך את יכולה) ותנסי להתאים אותם לדמויות שלך. תכתבי עליהן גם דברים שלא קשורים לסיפור המרכזי. קטעים קומיים עדיף, אני חושב שקטעים קומיים עוזרים יותר לחיבור עם הדמויות.
תנסי למצוא ציטוטים מצחיקים באינסטגרם או טאמבלר (עדיף טמאבלר כי באינסטגרם זה סקרינשוטים משם אבל אם נוח לך את יכולה) ותנסי להתאים אותם לדמויות שלך. תכתבי עליהן גם דברים שלא קשורים לסיפור המרכזי. קטעים קומיים עדיף, אני חושב שקטעים קומיים עוזרים יותר לחיבור עם הדמויות.
באקסטוריז זה סיפורי רקע של דמויות
שואל השאלה:
מה זה אקסטוריז?
מה זה אקסטוריז?
הדרך הכי טובה ליצור חיבור לדמויות זה באקסטוריז טובים, תנסי
חיבור עם דמויות קורה רק פעולות מעוררות רגש קיצוני ודרך רחמים ומניעים. יש לי דמות ראשית אבל אני תמיד מגלה שהדמות הלא דומיננטית היא הדמות שיותר קל לי לאהוב, יש לה חיים רגשיים מוגזמים ואני מבינה את המניע שלה לנקום. היא מרגישה לי יותר אנושית מהדמות הראשית האייקונית שמנפיקה לסיפור רק אקשן ועלילה.
פעם חשבתי שאם אני רוצה ליצור דמות טובה שהאישיות שלה תדביק אותי זה אומר ליצור דמות מורכבת עם חיים עשירים שיוצאים לחיים, ואז למדתי חוק בציור דיגיטלי דרך 12 כללי האנימציה - תשכחי מריאלזם, זה האנטי תזה של דמות טובה. דמות שמרגישה כמה שיותר אמיתית היא משעממת. דמות שיש לה סיפור חיים אמיתי מדי ונוגע ללב היא משעממת, זה ריאלי מדי, וזה מה שלא יודעים הרבה כותבים.
מצוטטת את החוק העשירי באנימציה -"ההגזמה היא חלק חשוב מהאנימציה, מפני שלפעמים ריאליסטיות מוחלטת עשויה להיראות משעממת ואף חסרת חיים. על מנת להפיח יותר חיים בדמות עליה לא להיות תמונה דוממת אלא פעילה. לקסום לצופים. על המעצב לקחת תכונה מרכזית ולהפוך את התכונה הזאת למראה של הדמות ולהביע אותה בצורה מוגזמת עד שתשתקף ממראו החיצוני בכל פעם שיראו אותה, יזכרו בתכונה ולא -בדמות-. ראו בובספוג, ספוג עליז שתמיד מחייך בעקבות אופיו הקיצוני השמח, ולא ספוג אמבטיה מצויר כרגיל כספוג אלא מוקצן קצת בעיצובו, מה היה קורה אם בובספוג היה מחייך חיוכים מתונים אנושיים ולא מחייך כל הזמן? אם היו אומרים לנו שהוא הסטריאוטיפ האופטימי מדי, האם היינו מאמינים לזה? לא. היינו מאמינים כי הוא מחייך בתדירות נורמלית, אנושית, והוא לא יחרט בזכרוננו.
דמות שזוכרים אותה היא דמות שכל אישיותה מוקרנת החוצה ממראה החיצוני בלבד ובעת שרואים אותה לא נזכרים בשמה, אלא באופי שלה.
אם יצרת דמות שלא גורמת לך להיזכר בתכונת יסוד שלה ברגע שהיא רק מופיעה לפניך, לא יצרת דמות טובה. יצרת דמות שאת רק זוכרת את השם שלה וצריכה להתאמץ לתת לשמה להגדיר את לך מי היא.
פעם חשבתי שאם אני רוצה ליצור דמות טובה שהאישיות שלה תדביק אותי זה אומר ליצור דמות מורכבת עם חיים עשירים שיוצאים לחיים, ואז למדתי חוק בציור דיגיטלי דרך 12 כללי האנימציה - תשכחי מריאלזם, זה האנטי תזה של דמות טובה. דמות שמרגישה כמה שיותר אמיתית היא משעממת. דמות שיש לה סיפור חיים אמיתי מדי ונוגע ללב היא משעממת, זה ריאלי מדי, וזה מה שלא יודעים הרבה כותבים.
מצוטטת את החוק העשירי באנימציה -"ההגזמה היא חלק חשוב מהאנימציה, מפני שלפעמים ריאליסטיות מוחלטת עשויה להיראות משעממת ואף חסרת חיים. על מנת להפיח יותר חיים בדמות עליה לא להיות תמונה דוממת אלא פעילה. לקסום לצופים. על המעצב לקחת תכונה מרכזית ולהפוך את התכונה הזאת למראה של הדמות ולהביע אותה בצורה מוגזמת עד שתשתקף ממראו החיצוני בכל פעם שיראו אותה, יזכרו בתכונה ולא -בדמות-. ראו בובספוג, ספוג עליז שתמיד מחייך בעקבות אופיו הקיצוני השמח, ולא ספוג אמבטיה מצויר כרגיל כספוג אלא מוקצן קצת בעיצובו, מה היה קורה אם בובספוג היה מחייך חיוכים מתונים אנושיים ולא מחייך כל הזמן? אם היו אומרים לנו שהוא הסטריאוטיפ האופטימי מדי, האם היינו מאמינים לזה? לא. היינו מאמינים כי הוא מחייך בתדירות נורמלית, אנושית, והוא לא יחרט בזכרוננו.
דמות שזוכרים אותה היא דמות שכל אישיותה מוקרנת החוצה ממראה החיצוני בלבד ובעת שרואים אותה לא נזכרים בשמה, אלא באופי שלה.
אם יצרת דמות שלא גורמת לך להיזכר בתכונת יסוד שלה ברגע שהיא רק מופיעה לפניך, לא יצרת דמות טובה. יצרת דמות שאת רק זוכרת את השם שלה וצריכה להתאמץ לתת לשמה להגדיר את לך מי היא.
אנונימית