9 תשובות
לדבר על זה, לפרוק עם מישהו.
ואם את לא מרגישה בנוח לדבר על זה את יכולה לכתוב על דף את כל מה שאת מרגישה. זה משחרר (:
ואם את לא מרגישה בנוח לדבר על זה את יכולה לכתוב על דף את כל מה שאת מרגישה. זה משחרר (:
את צריכה לעקור את הבעיה מהשורש שלה. יש לך מושג ממה נגרמת המועקה?
שואל השאלה:
כן..
כן..
אנונימית
את יודעת אולי מה הסיבה?
פורקים, זה יגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב
פירוט?
אולי אוכל להציע לך דרכים לפתור את הבעיות שלך.
אולי אוכל להציע לך דרכים לפתור את הבעיות שלך.
שואל השאלה:
זה הרבה דברים שאני מתמודדת איתל, זכרונות חוויות, קיים ועוד מלא. בנוסף יש אזכרה שלאחד עשר חודשים לאבא שלי. אני הכי כמובה בעולם אבל לא מצליחה להביע שום רגש
זה הרבה דברים שאני מתמודדת איתל, זכרונות חוויות, קיים ועוד מלא. בנוסף יש אזכרה שלאחד עשר חודשים לאבא שלי. אני הכי כמובה בעולם אבל לא מצליחה להביע שום רגש
אנונימית
את פשוט צריכה לנסות לשחרר את העבר.
ברור לי שזה לא קל, אבל ההיאחזות בדברים שכבר קרו ולא ישמשו לך כעזר בעתיד סתם מייסרת עוד יותר.
אני לא יודעת אילו זיכרונות בדיוק מקשים עליך להמשיך הלאה, אבל נסי להפוך אותם לזיכרונות מרים וכואבים שנשארים בעבר שלך, ותביטי קדימה.
בנוגע לאבא שלך - אני לא יודעת איך זה לחיות בלי אבא, ולא יכולה לנסות לתאר את זה אפילו, אבל אני כן יכולה לנסות להעניק לך כלים להתמודד עם החיסרון שלו.
מוות הוא שיגרתי, ובמהלך החיים תאבדי עוד המון אנשים שיקרים לליבך. מדי יום מתים לא מעט אנשים, וזה רק מראה עד כמה מוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, שעלינו להתמודד איתו.
מה שנותר לך לעשות זה לא לזכור את המוות שלו, אלא את כל הדברים שחווית איתו, ואת החשיבות שלו בעינייך.
גם אם הוא לא איתך פיזית, הוא תמיד יהיה איתך נפשית. בזיכרונות שלך. תיאחזי בזה, אבל כמו שאמרתי - עם פנים קדימה.
נסי לפתוח לעצמך דף חדש.
ללא קשר לעבר, בלי להסתמך עליו - תבני את החיים שלך מחדש.
רק אם תנסי להתאושש, כבר תראי שהמועקה תחלוף קצת, ותרגישי טוב יותר. זה ייתן לך מוטיבציה להמשיך להרים את עצמך.
מהתחתית אפשר רק לצמוח (:
ברור לי שזה לא קל, אבל ההיאחזות בדברים שכבר קרו ולא ישמשו לך כעזר בעתיד סתם מייסרת עוד יותר.
אני לא יודעת אילו זיכרונות בדיוק מקשים עליך להמשיך הלאה, אבל נסי להפוך אותם לזיכרונות מרים וכואבים שנשארים בעבר שלך, ותביטי קדימה.
בנוגע לאבא שלך - אני לא יודעת איך זה לחיות בלי אבא, ולא יכולה לנסות לתאר את זה אפילו, אבל אני כן יכולה לנסות להעניק לך כלים להתמודד עם החיסרון שלו.
מוות הוא שיגרתי, ובמהלך החיים תאבדי עוד המון אנשים שיקרים לליבך. מדי יום מתים לא מעט אנשים, וזה רק מראה עד כמה מוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, שעלינו להתמודד איתו.
מה שנותר לך לעשות זה לא לזכור את המוות שלו, אלא את כל הדברים שחווית איתו, ואת החשיבות שלו בעינייך.
גם אם הוא לא איתך פיזית, הוא תמיד יהיה איתך נפשית. בזיכרונות שלך. תיאחזי בזה, אבל כמו שאמרתי - עם פנים קדימה.
נסי לפתוח לעצמך דף חדש.
ללא קשר לעבר, בלי להסתמך עליו - תבני את החיים שלך מחדש.
רק אם תנסי להתאושש, כבר תראי שהמועקה תחלוף קצת, ותרגישי טוב יותר. זה ייתן לך מוטיבציה להמשיך להרים את עצמך.
מהתחתית אפשר רק לצמוח (:
תנסי לבכות, או לספר למישהו ולפרוק קצת מהלב. אפשר לעשות ריצה, לי זה עוזר..
באותו הנושא: