אתם יכולים בבקשה להרגיע אותי ובאמת לגרום לי להאמין שיהיה בסדר?

מאז הקורונה כלכך הרבה דברים נהרסו אצלי, המצב הכלכלי בבית לא מזהיר והיום הקשבתי לשיחה של ההורים שלי בלי שהם ידעו ושמעתי את אבא שלי אומר "את לא רואה שמשהו מת אצלי?" כי קשה להביא עוד הכנסות הביתה.. וזה די שבר אותי. קשה לי וכואב לי כשהוא לא מחייך.
בכללי,
כל ההסגר אני די לבד.., אחותי הגדולה התחתנה והיא לא גרה בעיר שלי, אח שלי עובד *כמעט* כל היום, אח שלי הבינוני או שהוא חוזר מהבית ספר שלו (פתחו אצלו) והולך לישון כל היום או שהוא נעול בחדר מול הפלייסטיישן, בינתיים אין לי כלכך חברים ואני כל היום *כמעט* לבד עם עצמי. ובנוסף על כל זה אני לא מבינה כלום בלימודים..
כל הזמן אחותי ואמא שלי מדברות על הקורונה ואחותי מהפסימיות של הקורונה, כלומר היא כל הזמן אנטי על הממשלה ואומרת שהתרופה ממש מסוכנת ושזה יקח כמה שנים עד שיהיה תרופה, ואני כל הזמן מנסה להרגיע אותה ולומר לה שעוד מעט הכל יהיה כמו פעם. ושתיהן אומרות שמעכשיו הכל ישתנה וששום דבר לא יהיה כמו פעם ונצטרך להתרגל לחיים עם הקורונה. אני ניסיתי להתעלם מהחלק הזה שהן אומרת כל הזמן, אבל עכשיו אני מתחילה לאבד תקווה.. מה לעשות?