אני מרגיש שקשה לי להשתלב בחברה ולפעמים זה יוצר סיטואציות מביכות

אם זה הרבה טקסט אתם יכולים להתחיל לקרוא מהקווים שלמטה v

נראה לי נדפק לי משהו במוח מהילדות שליד אנשים אני מתנהג מוזר וכאילו אני קולט דברים לאט ומביך את עצמי כל כך הרבה. אני מודע למצב שלי שאני לא כמו כולם ושאני שונה אבל אני בכל זאת מצליח קצת להשתלב אבל זה בכל זאת מפריע לי. אני אוהב את זה שאני שונה, אני הייתי מעדיף להישאר עכשיו ככה מאשר להיות במקום אנשים אחרים כי אני בסך הכל שלם עם עצמי, אבל מבחינה חברתית זה קצת פוגע בי.
-------
בעיקרון, אין לי כל כך חברים, וכשאני בתנועת נוער אני בדרך כלל כזה ביישן (למרות שלאחרונה התחלתי יותר לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל למשוך יותר תשומת לב ולהיות יותר כזה ששמים לב אליו), אבל אני מרגיש שעדיין יש משהו שמפריע לי, ואני ממש לא מצליח להבין למה ואיך.
לפעמים אני מדבר ובאמצע מקבל בלקאאוט ושוכח מילים שאני רוצה להגיד, לפעמים יכול להיות שבשעה אחת המצב רוח שלי משתנה וגם ההתנהגות שלי, ובכללי אני יחסית בודד ולא אוהב להיות מוקף עם חברים (במיוחד בערב ובלילה).
זה מרגיש מוזר, אני לא יכול להסתכל לאנשים בעיניים, לא משנה מי זה, אני מתחיל להסמיק גם כשזה לא נשלט (לא מתוך אהבה) ואני מרגיש לא בנוח.
קיצר נראה לי משהו אצלי דפוק, איך אני יכול להתמודד עם זה? אני התחלתי לבקש מההורים שלי פסיכולוג ואנחנו מנסים לברר איפה למצוא אבל בכללי יש לכם טיפים אולי איך יותר לבנות ביטחון עצמי ולהיות יותר כזה דומיננטי וקצת כזה אחד שיותר מדבר ופחות ביישן כזה?