סיפרתי לאמא שלי על התקפי חרדה.. תיכנסו

תנסי לחשוב על זה שהיא לטובת וכנראה שהיא גם תוכל לעזור. נכון, לשתף זה לפעמים קשה אבל בו בזמן זה גם מקל ונותן תחושת סיפוק. בהצלחה אהובה❤

הי יקרה,
קראתי עכשיו את מה שפירסמת כאן לפני מספר ימים. נשמע שאת חווה התקפי חרדה איתם ניסית להתמודד בעצמך, עם עצמך.. כמה אומץ משולב בקושי יש בכך. נשמע שאזרת עוד אומץ, עם ההחלטה לספר ולשתף את אמא שלך..ונשמע שהיא לגמרי היתה שם בשבילך. וכעת נשמע שאת מאד חוששת מהרחבת המעגל, מלהיות מסוגלת לשתף פסיכולוגית (או כל איש.ת מקצוע אחרים), להצליח לדבר על הקשיים והכאבים עם אחרים.
ובתוך כל זה, בחרת לעלות כאן בפוסט, לשתף, לפרוק אולי להעזר באיזו עצה טובה. כל כך חשוב ולא מובן מאליו, לא להשאר עם זה לבד.
אני מתנדבת בסה"ר, סיוע והקשבה ברשת. לפני מספר חודשים עלינו בפודקסט שנקרא "לא טוב לי" שעוסק בכל מיני מצוקות, ויתכן שהקשבה לתכנים שם תוכל להקל. הנה הלינק: http://sahar.org.il/podcasts
בנוסף לכך, אני מזמינה אותך לצ'ט שלנו, צ'ט אישי ואנונימי, שם אחד.ת מהמתנדבים שלנו יקשיב, יתמוך וינסה לסייע. מאד מוזמת לנסות.
שלך
מתנדבת בסה"ר

גם אני חשבתי שאני לא אספר בחיים. אחרי פגישה אחת או שתיים את כבר תפתחי ולא יהיה לך בעיה בכלל.
תזכרי שהיא כבר פגשה אנשים עם אותו דבר כמו שלך בדיוק. אין לך מה להתבייש

מכירה תהרגשה בהתחלה יהיה לך קשה אחר כך את תתרגלי לקושי ותביני שזה לטובתך

מבינה אותך לגמרי והייתי באותו מצב
תודי לאמא על התמיכה קודם כל ופסיכולוגית מיומנת ותפקידה להקשיב ולעזור לך למרות שזה יותר קשה להיפתח בהתחלה היא מבינה את זה ואת יכולה לבכות והיא שם בשבילך, היא לא שופטת אותך בשום צורה