החיים שלי באמת קשים ואף אחד לא מצליח להבין את זה (פריקה)

אני בת 13, עוד מעט 14. גדלתי לבית עם שתי אימהות מדהימות, לצערי הרב הן נפרדו כשהייתי בת 4 וחצי מה שאומר שלא ממש חוויתי את ההרגשה של משפחה אמיתית. יש לי אחות תאומה ואחות גדולה, לאחותי הגדולה היו בעיות חברתיות פעם ובכללי נפשיות אז היא הוציאה את הכל עליי ועל אחותי התאומה, זה אומר שהיא הייתה מרביצה לנו, מקללת אותנו ומשהו מאוד טראומתי שאני זוכרת היא הייתה גם גוזרת לנו את הבובות ( ילדות בנות 5 ), בקיצור ילדות טראומתית. אני גרה במרכז מה שאומר שהכל נורא יקר ואני גרה בחדר עם אחותי התאומה, אנחנו אוהבות אחת את השנייה אבל זה סיוט, בכללי אחות תאומה. כל הזמן משווים בנינו כל הזמן מצפים מאיתנו לאותו דבר, מצפים שלא נריב ובכללי שנהיה המשפחה המושלמת. אני סובלת כל כך ואף אחד לא מבין אותי, כל כך הרבה אנשים יודעים על הסיפור שלי אבל כולם לוקחים את זה סבבה כי אני אף פעם לא מראה לעולם שאני חלשה, מחוץ לבית אני בן אדם שמח מצחיק שתמיד מחייך אבל בתוך הבית אני סתם בן אדם דיכאוני שלא יוצא מהחדר. אף אחד לא מבין אותי ופשוט קשה לי. הייתי חייבת לפרוק ולקוות שמישהו יבין אותי... סליחה אם זה ארוך