הבנתי שהרצל לא היה בעד מדינה דתית ובעד להפריד דת ממדינה אז למה הוא כל כך רצה להקים מדינת יהודים?

מדינת יהודים בהכרח שווה למדינה דתית?
לא

יהדות זה גם לאום, בנוסף לדת.
זה שיש לה דת פרטית לא מפחית מערכה של היהדות כלאום שמגיע לו מדינה בארץ מולדתו.

שואל השאלה:
אבל אם הדת לא מעניינת אותך ולא חשוב לך לשמור על מסורת מה זה משנה לך אם תחייה בסביבה של יהודים או באירופה?

מה שהוא רצה זה להקים מדינה ליהודים, מדינה כלשהי, זה לא חייב להיות בארץ ישראל (לדעתו), ואולי אפילו להקים אחת כזו באירופה העיקר שתהיה מדינה שבה יגורו יהודים בלבד
בסוף יצא המצב הכי גרוע שהקימו מדינה יהודית בלב מדינות ערב כאשר כל שטח של המדינה נמצא במחלוקת והמדינה מוקפת באויבים

המדינת היהודים חשובה והייתה חשובה כי בכל מקום שהיינו בעולם התנהגו אלינו כמו זבל למשל הנה בשואה ובכל מיני מדינות אחרות לפני שהיה להרצל חשוב שנקיים מצוות פה היה חשוב לו שנפסיק לקבל התעללות משאר העולם בגלל שאנחנו יהודים

^ אבל יהודים התחילו לעלות לכאן ב1882, מה היה רע ב1882 שגרם להם לעלות אל לב מדינות ערב?

אתה. צריך להפריד בין מדינת היהודים למדינת היהדות.
היהדות היא לאום ואז דת, לא להפך, לדת אין סיבה לקבל מדינה, ללאום יש.

שנאה כלפי יהודים הייתה מאז ומעולם עוד לפני 1000+ שנים היו מסעות צלב שהיו צולבים יהודים לדוגמא תמיד היו מאשימים את היהודים בכל מקום בעולם באירופה אפריקה תקרא קצת באינטרט ותראה על מה אני מדבר

חה חה חה
מסעות הצלב היו נגד האיסלאם בכלל כי האיסלאם השתלט על ירושלים

^לא בדיוק ירושלים, יותר כי הטורקים ניצחו בקרב מנזיקרט ופוצצו לביזנטים את הצורה ככה שהם שלטו בכל אנטוליה.
אבל, במסעות הצלב נהרגו אלפי יהודים, גם באירופה וגם במזרח התיכון.

חכם גדול תקרא בבקשה https://he.wikipedia.org/wiki/%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%99_%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%91

בבקשה יותר קל


עבור היהודים היה במסעי הצלב משום אסון. דרכם של הצלבנים אל ארץ הקודש הייתה זרועה בדם יהודי, הן על ידי הצלבנים עצמם, אבל יותר מכך על ידי קבוצות עממיות שצעדו בעקבות הצלבנים. כך בקיץ ד'תתנ"ו (1096) חרבו הקהילות המרכזיות של גרמניה כאשר ערי הרינוס: שפייר, וורמס ומיינץ (או שפירא, ורמיזא ומגנצא - כפי שנקראו בידי היהודים), מותקפות בידי המון מוסת. הניסיונות להציל את היהודים כשלו ואלפים רבים (כל יהודי הקהילות) מסרו את נפשם על קידוש השם אם על ידי כך שנרצחו ואם על ידי כך שהתאבדו ובלבד שלא יעברו על דתם. בקהילות שונות הוכרחו היהודים לקבל את הנצרות ועשו זאת בדרך כלל למראית עין עד יעבור זעם. קהילות נוספות על אלה מאזור הרינוס, בגרמניה ובארצות אחרות כמו צרפת ואיטליה חרבו. באנגליה בשנת 1190 יצאו צלבנים יחד עם המון משולהב וצרו על בתי היהודים, אשר ברחו למצודת יורק והתבצרו בה, וכשהבינו שגורלם נחרץ העדיפו לבצע התאבדות קולקטיבית מאשר ליפול בידי האספסוף. כמו כן נטבחו יהודים על ידי הצלבנים בארץ ישראל ובסוריה.

מעשי הזוועה של הצלבנים החריפו את מצבם של היהודים שהיה גרוע ממילא. מצבם החברתי החמיר וההגבלות החוקיות עליהם הפכו לחמורות יותר ותכופות יותר בכל רחבי העולם הנוצרי. מסעי הצלב הכינו את הרקע לחקיקה האנטי יהודית של האפיפיור אינוצנטיוס השלישי, שהייתה נקודת תפנית בהיסטוריה היהודית בימי הביניים.

בספרות האשכנזית אודות אירועי תתנ"ו, ובעיקר בפיוט ובתפילה, הושם הדגש על קידוש השם - יהודים אשר העדיפו למות ולעיתים אף להרוג את בני ביתם, מאשר להמיר דתם לנצרות. מקדשי השם אלו זכו להערכה מרובה ביהדות.