מה זה משנה בעצם איזה סוג בן אדם אני אהיה בחיים אם בכל מקרה כולנו נמות בסופו של דבר?

שואל השאלה:
למה ? זה לא משנה כלום

כדי להעביר את החיים בצורה הטובה ביותר ולא לבזבז את עצמך ואת הפוטנציאל שלך
את לא יודעת מה יהיה אחרי המוות, למה למות עם חרטות

בחלון שעד למוות,תוכל לחיות חיים שמחים, עשירים בחוויות, והגשמות.
חוץ מזה, אחרי המוות יש המשכיות, אם אתה אתאיסט אז זה סיפור אחר.

שואל השאלה:
אני כל הזמן רואה אנשים שמתנשאים על אחרים שיש להם כסף ושהם הצליחו בחיים או שהם חכמים וואטבר על כל דבר. אבל מה זה בכלל משנה?
נגיד סבבה אתה בן אדם מצליחן, חכם, נראה טוב, משיג כל מה שהוא רוצה, עם כסף ואופי חזק וכו'..
מה כשתמות אתה חושב שהנשמה שלך תסתכל מלמעלה על מה שעשית בעולם הזה ו תתגאה? למי אכפת

שואל השאלה:
אתה לא יכול למות עם חרטות את כבר מת. אין מודעות אחרי המוות. למי אכפת אם מת לוזר ומפסידן או בן אדם עשיר ומצליח שהשיג מה שהוא רוצה?

שואל השאלה:
בין אם אתה אתאיסט ובין אם לא אני לא רואה איך זה ישנה משהו

שואל השאלה:
למה אתם לא עונים

שואל השאלה:
אני לא יודעת אם יש משהו אחרי המוות או לא. אני אוהבת להגיד שאני מאמינה ואני גם רוצה להאמין אבל יש לי גם הרבה מאוד ספקות בנושא.
אני מחשיבה את עצמי יותר כאגנוסטית.
אבל בכל מקרה גם אם אני מאמין בה' זה לא ישנה את זה שכמה כסף יהיה לי בעולם הזה וכמה אני אצליח בו לא ישנה כלום כשאני אעלה למעלה. אני לא מצליחה לדמיין סיטואציה שבה בן אדם מאוד מצליח ועשיר מאוד מת ואז הנשמה שלו עולה וחושבת : " וואו אני פשוט מדהים איך הצלחתי להצליח ככה בעולם האנושי". לא נשמע לי הגיוני במידה וה' קיים.
יותר מזה כסף הומצא ממניעים שטניים כי אנשים חיפשו כוח ושליטה וזו הייתה הדרך שלהם. כסף.
אם כבר באים ממובן של ה' אז יותר הגיוני על זה שהיית בן אדם טוב בעולם הזה. לא כמה כסף היה לך בבנק.

שואל השאלה:
^^אין לי מושג מה זה. בחיים לא שמעתי על זה

כדי לחוות בעולם הזה, אם כמו שאת אומרת לא יהיה כלום לאחר המוות (אני מאמינה שכן, אבל לטענתך) אז אחרי שנמות פשוט לא נרגיש כלום, לא תהיה אופציה להרגיש, הכל ייעלם ואין עוד אפשרות לחוות דבר כלשהו גם אם הוא רע.
ואיך את אומרת שלשמוח בחיים שלך זה כלום? את רוצה להגיד לי שאת לא אוהבת להנות ולשמוח? את מעדיפה לחיות בסבל ועצבות?

בשאלתך את מנסה להבין מה תפקיד האדם בעולם. אם האדם רק מחפש מטרות חומריות כדי להגיע למצב של אושר, מה התכלית בזה ובשביל מה הוא חי, ולמה הוא פועל באופן שבו לא תהיה לזה תכלית במבט לאחור, באופן שבו הוא לא ישאיר אחריו דבר שישאר לאורך זמן. מבחינתך התכלית היא בכך שהדבר ישאר לאורך זמן.

מכאן עולות שתי שאלות: הראשונה, מהי המשמעות של זמן? מהי המשמעות של הדהוד המעשים בין דורות? כלומר, אולי יש חשיבות מרובה לכך שאדם עושה מעשה אחד טוב בחייו, אפילו אם זה מעשה קטן, כמו שיש חשיבות מרובה לכך שהאדם מגיע למצב שהטוב שלו מהדהד בעולם במשך המון זמן, גם לאחר מותו. האדם עושה את המיטב שלו ומשתדל, הוא פועל מעט לתיקון הפצע האנושי, הוא אוהב ונאהב (אפילו אם זה לא בהרבה זמן מחייו), אם יש גלגולי חיים (שזה דבר שנראה לי הגיוני) אז ההשתדלות הזאת בכל פעם תבוא בגלגול אחד, ובגלגול אחר תהיה לזה המשכיות והאדם יעשה השתדלות נוספת. כך שאם מסתכלים על החיים בפרספקטיבה של גלגולים, הגלגול האחד הזה הוא רק נקודה בציר זמן מאוד גדול, שבו בכל פעם האדם מתקן את עצמו עד שלבסוף הוא מגיע לנקודה של שלמות ולא חוזר שוב לגלגול נוסף. כאן קשה לראות את הפרספקטיבה של הזמן, כי האדם באופן טבעי רואה את חייו שלו שקורים עכשיו, ולא מסוגל לראות באופן רחוק יותר. לכן, אולי משהו שנראה קטן שהאדם עושה הוא בעצם חלק מנקודת ההתפתחות שלו לאורך הגלגולים שהוא עובר.

השאלה השנייה שעולה היא עד כמה יש חשיבות למטרות. בסופו של דבר אנחנו חומר שיחזור אל האדמה, אם המטרות הן רק כלי כדי להגיע אל האושר- איך האדם יוכל להתייחס אל רגעים של חוסר אושר, והאם זה לא יגרום לאדם לרצות לסלק כל רגע של חוסר אושר ולראותו כחסר משמעות, לרצות להבדיל בין טוב לרע, או אפילו להרגיש אשם אם אינו מאושר? בני האדם הם בעלי תאווה חומרית, ומחפשים דרכה אושר בהרבה מהמקרים. יכול להיות שהאושר האמיתי הוא מהידיעה שיש לך תודעה שיכולה לבחון את כל סוגי התחושות והרגשות שעוברים בך, שיש לך מקום של יציבות בעצמך, שיש בך מקום כנה בלב שהוא מעבר לכל המצבים החיצוניים. אמנם גם במקום הזה יש חוסר וודאות, כי בני האדם לא יכולים לתפוס את הזמן ואת המשמעות של החיים. ובכל זאת, יש באדם חכמה, אך עדיין האדם עצמו הוא אינו בבעלות עליה. כלומר, האדם הוא כלי להעברת החכמה. את יכולה לשמוע על פילוסופים ועל מורי רוח, ולהבין שהם הגיעו אל החכמה בדרך אחרת, הם הגיעו לסוג אחר של אינטיליגנציה, שקשורה בלב. החכמה הזאת מקורקעת ואינה קשורה בהם, אלא בחכמה שקיימת בעולם, ורבים מהם אומרים אותו הדבר, הם סופגים הבנה כללית על העולם ולא בצורה שעוברת דרך השכל. זאת אומרת, אולי האדם הוא לא העיקר בעולם, הוא לא המרכז, אלא שהוא רק כלי להעברת חכמה. כמובן שלא כולם צריכים להיות פילוסופים או נזירים, אך כשהאדם עושה משהו מתוך ליבו ומתוך כוונה אמיתית, ולא משנה מה הוא עושה, הוא מעביר את החכמה שיש בו. האם זה יישאר הלאה? בעיניי זה פחות חשוב. יש דברים שישארו הלאה ויש דברים שלא, אין לנו כל כך יכולת לראות את הפרספקטיבה השלמה של זה. החיים שעכשיו מורכבים גם ככה, "כל עולם בזמנו". אל לנו למדוד את מעשינו, עלינו לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים כרגע.

לגבי האדם שתאו להנאות החומריות, זה נכון שזה דבר שהוא שלילי, אבל עלייך להסתכל על זה באופן חומל, תראי את התמונה הכוללת של האדם, תחשבי שהוא עבר דרך סבל וכאב בדיוק כמוך, אולי הוא לא מבין מה טוב בשבילו, אולי הוא עוד לא נפגש עם הדבר שנכון לו. עלינו להיות סבלניים אליו ולא לנסות לכפות עליו את מה שאנחנו חושבים. אולי מעולם לא זכה להקשבה אמיתית, ולכן התרחק מעצמו. האנושות עצמה חווה מורדות ועליות, ואפשר לראות זאת לאורך ההיסטוריה. כך שאם האנושות לפעמים טועה, יש בי תקווה שתגיע למקום טוב יותר, ואני מקווה שבסוף גם תישאר בו. יכול להיות שיש אנשים שחיים סתם, שאין להם מטרה ברורה או שהמטרות שלהם מזיקות וכך לאורך חייהם הם רחוקים מעצמם. אני הייתי מעדיפה לפגוש את האדם המסויים הזה שאינו מחובר למטרה ברורה, לראות את המקרה המסויים של אותו אדם, כי אני בטוחה שבכל אדם טמון הפוטנציאל להתקרב אל עצמו, ושכל אדם חווה רגע של קירוב לעצמו בחיים האלה. כל אדם הרגיש בתוכו אהבה, ועליו להתחבר אל אותה אהבה שהרגיש. יכול להיות שלכמה רגעים כאלה אין מספיק משמעות בתוך חיים שלמים, שרגעים בודדים של התעוררות זה לא מספיק. וכאן עלינו לחזור אל המקור שנמצא בנו עכשיו, איפה אנחנו עכשיו ביחס לחיבור שלנו אל עצמנו, האם אנו שואלים את עצמנו שאלה מהותית ביחס לחיינו, כי אם כן, כנראה שאנו בדרך הנכונה ולא חיים באופן אוטומטי. והאם אנו נזכרים באהבה שקיימת בנו. ודבר נוסף הוא, לראות שכנראה יש פרספקטיבה רחבה יותר של חיים, בין אם יש חיים שאחרי המוות או לא.