חוויתי כרגע חוויה מאוד מאוד פוגעת וכתבתי משהו ג

שתיתי אגב, אז כנראה שזה יצא דיי מוזר אבל בכל זאת- מה אתם חושבים?


אני יודעת מה לא בסדר איתי
אני יודעת מי אני רוצה להיות ואיך אני רוצה להתנהג אבל אני לא מסוגלת להפוך את זה למציאות.
קבורה בתוך ים מחשבות וביקורת עצמית,
לוקחת השראה מההתנהגות של ההיא וההיא,
יודעת מה את רוצה אבל לא מצליחה לגעת בזה,
ככ קרובה אל האושר אבל גם רחוקה שנות אור.
יפייפיה אמיתית אבל רק כשאומרים לה שהיא,
נותנת לכולם להכתיב לה מי היא היום.
האם גושי בשר יכתיבו לי מי אני? האם הם יותר טובים ממני? כמה בני נוער על סמים יקבעו את החוקים?
אז שילכו ויחפשו להם קורבן אחר כי אני על שלי הפסקתי לוותר.
לנשום את איתו אוויר כמו שלי זו פרווילגיה.
אותי לא מסנג'רים, עליי לא יורדים ובטח שלא מזלזלים בי.
הקיום שלי הוא ברכה ואני מדהימה בצורה יוצאת דופן,
העובדה שמבוגרים יוצאים בי עיניין יותר מנוער מראה שאני הדבר האמיתי,
בלי פוזות, כשמתבגרים ומבינים מה באמת חשוב.
לא מוותרת על הלב הטוב שלי אבל גם לא מוכרת אותו בסייל לכולם.
אנשים שהקרבה שלהם מכבדת ומכילה אותי, יקבלו את הטוב שיש לי להציע בחזרה, וכאלה שלא- יחוו את הצד הקר שלי,