תקשיבו אני מתה מפחד בשישי יש לי אימון של כושר קרבי זה האימון השלישי שלי

היי אלופה
מבין את הפחד והתחושות שלך כי גם אני הרגשתי ככה באימונים הראשונים שלי בכושר קרבי.
רק תסתכלי על כל אחד ואחד מהגדולים והחזקים בצוות שלך שמגיעים כל הזמן למקומות הראשונים, תדעי שכל אחד ואחד מהם באימונים הראשונים שלו כנראה היה לו קשה והוא היה חלש ביחס לשאר ולא הצליח דברים "קלים" והוא הרגיש שהוא בעמדה נחותה. הגדולה היא למרות זאת להמשיך ולתת את הכל. לאף אחד לא אכפת ממך או מסתכל עלייך כמו שאת בטוחה בוודאות אני אומר לך. ואם כן- אז הם מבינים ויודעים מה את עוברת כי הם עברו את זה גם. בעיניי, בכושר קרבי אין דבר כזה גרוע או טוב לפי חוזק או יכולת. אם את באה ונותנת עכשיו את ה 100 אחוז שלך אבל באמת באמת אז את הכי טובה שיש וזה לא משנה גם אם הגעת מקום אחרון. עצם הלתת את הכל זה הדבר השני הכי חשוב באימוני כושר קרבי. הדבר הראשון זה להיות בן אדם.
תמשיכי ללכת, תני הכל, אל תתני לרעשי רקע להפריע, תכירי יותר את החברה שאיתך בצוות ותדברי איתם ואת תראי איך שלאט לאט אחרי כל האימון הגוף שלך יתרגל יותר ואת תצליחי ייתר דברים שגם הם מצליחים וזה מנקודת הנחה שאת נותנת הכל, כן?
ואם את צריכה איזה מחשבה שתחזיק או תעודד אותך אז הנה אחת כזאת : עכשיו את החדשה שקשה לה ומרגישה שכולם מסתכלים עליה בעין עקומה. אבל עוד כמה חודשים את תהיי ותיקה ואת תבואי באיזה אימון אחד למישהי שזה אימון ניסיון שלה ותרימי אותה ותגידי לה שהכל בסדר ותעודדי אותה כדי שהיא לא תרגיש ותחשוב את מה שאת מרגישה *עכשיו*. ובשביל זה אני כאן אגב(:

שיהיה בהצלחה! אם יש לך שאלה או את צריכה משהו כל דבר את יכולה לפנות אליי

היי
איך הולך?

שואל השאלה:
היי (:
וואו מפתיע לראות ואני ממש מעריכה את הדאגה
אני המשכתי ללכת אחרי שכתבתי את השאלה אבל הפסקתי כי לצערי ביום ראשון קיבלנו הודעה המשפחה שבן הדוד שלי נהרג בקרב בצפון הרצועה ואני לא מרגישה שאני מסוגלת להמשיך לפחות לא בזמן הקרוב, ובטח שלא ללכת לקרבי כי אני לא יכולה לעשות את זה למשפחה שלי
אבל אני מעריכה את האכפתיות

וואו ריסקת אותי עכשיו
אני מצטער לשמוע ומשתתף בצערך❤ בן דוד שלך היה גיבור.
אני מבין את הרגשות שלך והחששות, זה בסדר. קחי לך כמה זמן שאת צריכה גם אם זה אומר שלא תמשיכי בכושר קרבי ותתגייסי לתפקיד עורפי.
אם צריכה לפרוק או סתם לדבר אז מוזמנת תמיד תמיד.

שואל השאלה:
מעריכה מאוד
והוא באמת היה גיבור, הוא היה ממש לקראת שחרור הוא לא היה צריך להיכנס בכלל לעזה אבל הוא לא היה מוכן לתת לחיילים שלו להיכנס לבד
ובזכות ההוראות שלו אף אחד אחר לא נהרג ורק בודדים נפצעו קל
אני כן הכי בעולם הייתי רוצה גם להתגייס לקרבי ולסיים את מה שהוא לא הספיק
ואני לא דואגת לעצמי וזה לא מפחיד אותי אבל אני פשוט לא יכולה להעביר את המשפחה שלי את זה שוב
כשסבתא שלי גילתה שאני בכושר קרבי היא עוד שנייה קיבלה התקף לב

אני חד משמעית מבין
אמא שלי בפחד מוות שאני מתגייס לקרבי ועוד אח שלי ביחד איתי
מתי הגיוס שלך? בת כמה את?

נכון, הקטע אצלך הוא שבגלל שאת בת את לא באמת חייבת קרבי ואת צריכה ממש לרצות להיות בקרבי בשביל לקבל שיבוץ לשם(לעומת הבנים).
בכל מקרה אני חושב שאל תפסלי לגמרי מעכשיו יכול להיות שעוד הדברים ישתנו יש עוד המון זמן עד הגיוס שלך ואני בטוח שכרגע את והמשפחה שלך עוד בשוק מהמקרה וזה בסדר גמור.

אני רק אגיד משהו וקחי אותו לאן שאת רוצה
אני מבין את מה שאת מרגישה ואת המצב שאת חווה כרגע אבל אני כן מציע לך (אחרי שתקחי קצת הפסקה לתקופה הקרובה) לשקול שוב את עניין הכושר קרבי. גם אם תתגייסי לקרבי וגם אם לא, כושר קרבי זה לא רק מכין לצבא. זה מכין אותך איך להיות בן אדם יותר טוב, מקנה ערכים, אהבה הדדית, חברות, אהבת הארץ, משפר משמעת עצמית ויכולות מנטליות. וזה עוד שבלי בכלל התחלתי לדבר על החלק הפיזי שבדבר.
אני מכיר ושמעתי על המון אנשים שנמצאים בכושר קרבי אבל בכלל לא מתגייסים לקרבי.
תחשבי על זה קצת, בזמנך כמובן(:
ואת נשמעת לי מדהימה.

שואל השאלה:
אני בת 17
הגיוס שלי כרגע רק באוגוסט 25 וכנראה התאריך עוד ישתנה אבל אני לא כל כך יודעת מה לעשות
אני חד משמעית אתגייס זה באמת לא מעניין אותי כלום אבל אני לא יודעת לאן אני אלך
טכנית אני יכולה לבקש מיונים די לכל תפקיד אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות