קצת מיץ מהלב שלי שתוכלו לשתות.

חלומות.
הרבה פעמים, אלה הדרכים למקומות הכי אפלים שלנו, סודות הכי כמוסים, כאלה שאנחנו מסתירים גם מעצמנו. אך אנחנו משתמשים בהם לא נכון, אנחנו לא לומדים מהם, רק מפחדים.
מפחדים מהסיוט הבא, מההתמודדות הבאה עם האמת.
קרה לכם פעם שקמתם עם רגשות מעורבים מחלום? כלומר, ידעתם שזה חלום, אבל הוא כל כך נגע לכם, שזה כאב.
ובכל זאת, אנחנו משתפים חלומות, פותחים פרצים למקומות הכי סודיים שלנו, ועד כמה שאני לא מתגאה בזה, אני משתמש בזה המון.
שומע מחברה על חלום, ומנצל את הרגע הזה כדי להיכנס עמוק יותר.
עצה שלי? חלומות, תשאירו ללילה.

ולמען הסדר הטוב ומערכת סטיפס, מה דעתכם?