קצת מיץ מהלב שלי שתוכלו לשתות.

היום אני מסיים ללמוד באופן רשמי, משם מתחילים החיים, ההתמודדויות, עצמאות, שיפור עצמי, כל מה שאפשר לעשות בחיים שלך כבוגר, אבל הכי חשוב, ממחר אני הופך להיות עצמי, זאב כמו שהיה אמור להיות במשך שנים.
אז למה אני כל כך מפחד מהרגע? אולי משום שאני מפחד מהעומק שלי, שהרי בעומק כזה, כשאתה חוצב מחשבות, אתה עלול להיתקל בדג טורף ואכזרי.

ולמען הסדר הטוב ומערכת סטיפס, מה אתם חושבים?
חייב התנצלות לקוראי הנאמנים על שלא פרסמתי אתמול את הטקסט, כמו שאמרתי, סיימתי ללמוד, ואני חושב שכולכם יודעים מה זה אומר.