קצת מיץ מהלב שלי שתוכלו לשתות.

הרגע היה מושלם, הוא בדיוק משך את שפתיו ממנה, והיא רעדה בצמרמורת, הוא רעד בהתרגשות.
הם היו שם, הרגישו שזה נכון.
מתי זה נהרס? קטונתי, כנראה כשהוא התחיל להרגיש בנוח איתה.
כנראה כשהוא שבר את התדמית המושלמת שהייתה לה ממנו.
כשהוא הראה לה שלפעמים גם הוא חלש, חסר ביטחון, חסר רצון להמשיך.
"אתה חייב ללמוד להסתדר לבד, אני הולכת להתקלח." כך אמרה לו ברגע שהיה שבור יותר מתמיד.
כשחזרה מהמקלחת ביקשה הפסקה, לא התאים לה יותר, לא אכפת לה שהוא כבר היה יותר מידי מושקע בזה ריגשית, וכמובן שלא היה אכפת לה שהוא אהב אותה. "זה לא מספיק" היא אמרה.
שם היה הרגע שבו היא הפסידה את הסיכוי לחיים טובים, שם היה הרגע שעליו אני מתחרטת יותר מאי פעם.

היום כתבתי טקסט מעט שונה.
ולמען סטיפס והסדר הטוב, מה דעתכם?